מראה רחוב

לעיסוק בהתרחשויות במרחב העירוני היומיומי – הנושא העומד במרכזה של תערוכה זו – יש שורשים במסורת של צלמי "הרגע המכריע" באמצע המאה העשרים, כמו אנרי קרטייה-ברסון, ווקר אוואנס, רוברט פרנק ואחרים. הצלמים של "תצלומי הרחוב" השתמשו בטכניקות שנועדו להדגיש את המידיות של המבט והאקראיות של הרגע. הם הושפעו מהגותו של שארל בודלר, שראה את תפקיד האמן המודרני ב"ייצוג החיים כפי שהם נחווים במציאות".

בודלר, שתיאר את חווית ה"משוטט" או ה"פלאנר", טען כי השוטטות היא פעולה מהותית בתהליכי עבודתו של האמן המודרני. בהגותו של ולטר בנימין, לפעולת השוטטות יש עוצמה המאיימת על מקורות הסמכות. בתפיסה הקניינית-צרכנית המשוטטים נתפסים כמי שנדונים לנידוי בהיותם מטרד חברתי, שכן הם דיירי רחוב, חסרי בית, שיכורים, אנשי חבורות רחוב מפוקפקים המשתייכים לשוליים החברתיים. השוטטות מתכחשת לתרבות הצריכה, המבטיחה פופולריות ומשיכה באמצעות צריכה של הדברים "הנכונים".

ההצצה במרחב הציבורי, כמו השוטטות, נתפסת אף היא כפעולה שלילית. מקובל לחשוב כי המציצן יוצא במכוון ובהיחבא אל השיטוט האובססיבי. מוטיב ההצצה, העובר כחוט שני ביצירות המוצגות בתערוכה, מביא את מה שאינו מיועד למבט, את הטרנסגרסיבי, אל החזית. תצלומים אלה שואפים לתעד את המקומות החשוכים של החיים המודרניים, כדוגמה מובהקת לתיאבון לזהות יסוד של אינטימיות דווקא בחברה המתעדת-כול.

אמנים משתתפים: אלה אמיתי סדובסקי, טלי אשכול, איתן בוגנים, יפתח בלסקי, עופר בסודו, ענת בן שאול, יוסי בן-שושן ומירב הימן, בראסאי, מאי דעאס, קאמי טולויי, קוהי יושייוקי, יובל יאירי, חנה סהר, פאולו סיריו, שירין פאהד