לילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו: שפת עם

אנחנו לא נולדים עם שפה, אלא מקבלים אותה בירושה, ומכאן הביטוי "שפת אם" – השפה הראשונה, הנשמעת באוזניי היילוד. אולם גם המרחב החברתי-תרבותי שבו אנו גדלים, העם שעימו אנו מזדהים, מוריש לנו שפה. כך עשוי אדם לחוש כי אין לו שפת אֵם יחידה, אלא מספר שפות עַם, המשקפות השתייכות למספר קהילות בו-זמנית או, לחילופין, תחושה של אי שייכות מלאה לקהילה אחת מסוימת.

התערוכה היא פרי עבודה משותפת של לילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו – אמנית וידיאו ומלחינה – שבמסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה הזמינו דוברי ערבית מקהילות מקומיות שונות לשוחח על יחסיהם עם השפה. קטעים מן הריאיונות מושמעים בתאי ההאזנה האינטימיים, בלוויית עבודות וידיאו טקסטואליות בערבית, בעברית ובאנגלית, הנעות בין תרגום הנאמר לשיבושו, הממחיש באופן חזותי כיצד ריבוי השפות נחווה לעתים כהפרעה. מקטעים מתוך הריאיונות עובדו לשירת מקהלה, האופפת את החלל. דברי היחיד אובדים בתוך מכלול קבוצתי של קולות, היוצרים יחדיו קהילה אלטרנטיבית של א.נשים חסרי שפת עַם אחת. 

הזהות מתעצבת באמצעות השפה, והשפה מתעצבת מתוך הזהות. כך יכולה הלשון לשמש כהצהרה פוליטית, ובה בעת לפעול באופן לא מודע. חילופי השפות יוצרים מרחב הקשבה, המזמין להשתהות ולהכרה במורכבות; רגע שבו אפשר להתקרב ולהבין, או לא להבין כלל, ולבחון את המשמעות הנולדת דווקא מתוך אי-ההבנה.

סולנים: שירה זיו, פרג' סרור | מקהלה: אלון איזנמן, תומר בורוכוב, דנה מזל זיו, שירה זיו, טל כהן, דניאל לדרמן, למס סלאמה, פרג' סרור, לילא עבד אלרזאק 

הפקת העבודה התאפשרה הודות לנדיבותם של קרן שוסטרמן – ישראל; פורום תרבות אוסטרי, תל אביב; מרכז אדמונד דה רוטשילד; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות; טמבור