בצלאל בן אורי יצר מבנה פיסולי על פי מפרט אלוהי – מנורת המשכן, המעוטרת בכפתור ובפרח – חפץ מלאכותי, שנוצר באמצעות יציקה וחישול של מתכת, השואב השראה מן הטבעי ונועד לחבר בין שמים לארץ. יצירתו של משה רואס מחברת באינטואיטיביות חומרים מגוונים, זרים לכאורה זה לזה, לכדי יצירה פיסולית, המוצאת את נקודות האיזון בין משקלים ומרקמים, בין מעלה ומטה, ובוראת עולם מושגים חומרי וחזותי חדש.
בעקבות התבוננות מעמיקה באוסף החפצים ממרוקו השמור במוזיאון, המתאפיין במזיגה בין רהב למיסטיקה, נזכר רואס בבעלי מלאכה מן העבר, במסורות של מלאכות כפיים פיסוליות, בעמל ובדיוק המושקעים בעיטוריות מפעימה, השואפת לשלוט בחומר ולגעת בנשגב. כמותם אף רואס מתמקצע בטכניקות פיסוליות שונות וחושף את האפשרויות השונות האצורות בחומר, בעודו מפרק אותו למרכיביו הבסיסיים ומרכיב אותו מחדש. מעשה ידיו מתמזג עם חפצים שאיתר במסעותיו בישראל, ביפן, בארצות הברית ובדרום צרפת – אובייקטים טעונים בעלי עבר משלהם, שמופעם הנוכחי הוא המשכו של מסע החיים שלהם, וכן עם חומרים טבעיים, שגילם עולה בהרבה על זה של בני האדם. בעבודתו בוחן רואס נקודות השקה אלטרנטיביות בין מקומות וזמנים, מתמיר חומר ורעיונות ליצירת מיצב פיסולי שהוא נקודת זמן נוספת בתולדותיהם, והוגה בכוחו של חומר להיטען בכוחות רוחניים ואף לשוב ולחיות.
הפקת העבודות התאפשרה הודות לנדיבותם של רות ואנדרו סוזמן, ניו יורק; קרן שוסטרמן – ישראל; אן וארי רוזנבלט, לוס אנג'לס; אמנות עכשיו; ארטפורט; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
האמן מודה לארטיס, אורלי ציוני, דניקו קדר ופטר רזניק. האמן מקדיש את התערוכה לזכר דנה דרויש
