בעקבות הגוף האבוד: תרבות חומרית ממרוקו מאוסף המוזיאון

בין אם הוא בעל ערך רב ובין אם הוא פיסת בד פשוטה, חפץ הוא מְכל של חיים, האוצר בחובו את זיכרון הגוף שלבש אותו והידיים שיצרו אותו. הפן הגופני נוכח בכל חפץ בתערוכה, וכל המוצגים כאן נוצרו עבור הגוף האנושי. התערוכה חושפת לראשונה זה למעלה מ-40 שנים את אוצרות התרבות החומרית של יהודי מרוקו השמורים במוזיאון, רובם הועברו למוזיאון לאתנולוגיה של חיפה בשנים 1950-70 על ידי עולים חדשים ממרוקו, בעיקר תופרות מיומנות וחייטים מוכשרים. 

פריטי הלבוש, התכשיטים והקמעות מאפשרים מגע בחייהם של יושבי המלאחים, רובעי היהודים בערים הגדולות, וגם בחיי היהודים בכפרים שבהרי האטלס, שם חיו בשכנות לבֶּרְבֵּרים עוד מימי קדם. מאחורי כל פריט ניצבים אדם וחייו, רובם עלומי שם. התערוכה מפנה זרקור למקומו של החפץ בחיי בעליו ומבקשת לזהות את ההקשרים החברתיים והאמנותיים של יצירתו.

התרבות החומרית המרוקאית מצטיינת בצבעוניות עזה ובריבוי חומרים ומרקמים, שמטרתם יצירת חפץ מרהיב ביופיו. בד בבד, איכויות אלו מלמדות על חיים הספוגים בתחושות עזות של סכנה ושל פליאה גם יחד. כל פריט יכול לשמש הן כקמע המגן על הגוף והן כחפץ, המעטר אותו ומעיד על מעמדו החברתי של הלובש. היופי נתפס כהתגלמות של הגנה, וצבעים, מרקמים ותנועה טוענים את הגוף הלובש בכוח.

הפקת התערוכה התאפשרה בנדיבות קרן שוסטרמן – ישראל; טמבור