חן שינברג: כָּפּוֹת

אוצרת: אילנה טננבאום

עבודות הווידיאו של חן שינברג המוצגות בתערוכה זו בוחנות במבט משתהה כפות ידיים על מחוותיהן היומיומיות, סימני הזמן הטבועים בהן ומבעיהן האנושיים הדקים. האינפורמציה הגלומה בפרטים הקטנים, היומיומיים, הופכת לסוג של מבע פואטי, אשר מנסה להחזיר לתודעה דימויים שהתרבות החזותית השגורה נוהגת לזנוח אותם. באופן זה, נגלה עולם טעון ולעתים מוזר ואף מאיים, כאילו הופכות כפות הידיים לישויות עצמאיות, מנותקות מן הגוף ובעלות חיים משל עצמן.

בעבודותיו מרבה שינברג לצלם בזמן שיטוט במרחב העירוני ולעקוב אחר עוברי אורח. על פי רוב, צילומיו מתאפיינים בשוטים ארוכים המתעדים את היומיומי והשגרתי, בצילום רציף וללא קיטוע, תוך שהוא זונח כל עלילה וכל תפישה קולנועית מקובלת. העבודות בתערוכה זו צולמו אף הן באופן דומה - צילומי משך לא מבוימים, כעין בהייה מתמשכת המייצרת מצבים גבוליים של משמעות.

כפות הידיים המוקרנות במקביל יוצרות חוויה של גופניות עזה ומשרטטות מגוון הקשרים, כאשר אחד הצירים הבולטים הוא ציר הזמן, המדגיש את ההיבט האנושי הקיומי. מעגלי החיים בראשיתם מיוצגים בחלל הקטן והנפרד, שמוקרנת בו כף יד מקומטת של תינוק שזה עתה נולד, בשל שהייתו במי השפיר - עובדה המשווה לה אופי קדמוני, חייתי כמעט. ציר הזמן ניכר ביתר כפות הידיים - מרביתן של אנשים מבוגרים המצויים בנסיעה בתחבורה הציבורית או בהמתנה במרחב העירוני. ידיהם מתאפיינות בתנועות פתאומיות המתבצעות כלאחר יד, בהיסח הדעת, וניכר בהן מגוון מבעים רגשיים המעומתים על רקע החיים הסואנים ברקע. כמו כן, ממד הזמן בא לידי ביטוי באופן מובהק בפעולתה הקפדנית של שענית צעירה המתקנת שעונים מכאניים, כפער שבין העולם הטכנולוגי העכשווי לבין עולם המלאכות הידניות הוותיקות.

ממד ההזרה של המבע האנושי בצילומיו של שינברג נגלה אפוא מתוך פעולה ישירה של תיעוד המבודד פרט מן המציאות. ניכר כי בכוחה של היד לבטא חלקים נפשיים מודעים פחות, בניגוד לחלקי גוף שהאדם נוטה לתת את דעתו עליהם באופן מוקפד יותר - כגון מבעי הפנים, בהיותם החזות המיידית של האישיות והפרסונה החברתית. ההתמקדות בחלק זה של הגוף מהווה אפוא חלון הצצה המגדיר מחדש את האנושיות ואת חלקיה המודעים פחות, כביטוי מרוכז של אינפורמציה אנושית חבויה.