אוצרת: טל יחס
האובייקטים במיצב זה לקוחים מסביבת בית החולים - אתר המסמן מצבי קצה: לידה ומוות, מחלה וריפוי, ייאוש או תקווה. העבודה נוצרה על רקע זיכרון אישי של חוויית אשפוז כפולה של האמנית, ומתוכו עולה דווקא תחושות הזיכוך והטיהור שחוותה בעת שהותה בבית החולים. בלוך מתארת שהות זו כחוויה שאפשרה לה שלווה פנימית נדירה, כזו המושגת על ידי התבטלות המציאות החיצונית וניתוק מרצף חיי היומיום לכדי הוויה פשוטה וצלולה.
הדימויים המוכרים של בית החולים מטופלים במיצב זה בחומריות שקופה ואטומה, שבירה אך רכה, חשופה אך בה בעת מזוּגגת ומגוננת. האובייקטים נוכחים באופן מובחן, אך נוכחותם שקטה ועדינה וכמו מבשרת על התפוגגותם החומרית: וילונות הפרגוד, שאותם מכנה האמנית "סולם יעקב", עשויים נייר פרגמנט, שעליו מוטבע בעדינות בטכניקה של הבלטה כמעט בלתי נראית דגם המצעים של בית החולים הדסה. האסוציאציה לסצנה התנ"כית הגיעה לדברי האמנית "מהריצוד של הדגם אשר הבהייה בו מכניסה את הצופה למצב של חלום; התנועה המתקיימת בתוכו היא כמו תנועת המלאכים בסיפור המקראי, מעין נוכחות עדינה של השגחה". חלונות הזכוכית מעוטרים אף הם, בחופשיות רבה יותר, באותו דגם על ידי חוטי תפירה צבעוניים ודקיקים, אשר מודבקים בשעווה. השעווה מזגגת את הזכוכית ומאפשרת כניסה של אור רך אל החלל, אך היא אוטמת את חדירת החוץ אל החדר הסטרילי.
בין כל האובייקטים במיצב בולט במראהו המצמרר מגש האוכל, העשוי כולו יציקת חומר קרמי מזוגג. קווי המתאר של דברי המזון שלא נגעו בהם מתמזגים עם כיסוי הניילון הנצמד שלא הוסר. דימוי זה נוסך על העבודה תחושת כליה, אך מסמן לדברי האמנית את היטהרותו של הגוף. דימוי האישה השכובה עשוי בטכניקה של רישום שעווה על חלון זכוכית - רישום בלבן על שקוף, המגלה בקושי את קווי המתאר של הגוף הפצוע והרפה. לעומת רוב האובייקטים בתערוכה המוצגים בקנה מידה טבעי, הדמות השכובה ברישום השעווה מוקטנת - היא מעבירה תחושה של הצטמצמות, חזרה למקום ילדי שמתקיים בו רק ההכרחי ביותר, המהות עצמה. "הגוף נחשף במצבים אינטימיים", מתארת האמנית, "אך אלו מאבדים את המיניות שבהם בהקשר הרפואי; כך נעלמת הבושה ואת מקומה תופסות התייחסות שוות נפש לגוף והכרה באנושיות שבו. המגע עם הסביבה משתנה לחלוטין: החושים מתעמעמים, הרצונות והדחפים שוקטים, הזמן מאבד משמעות. מתוך הניתוק מהמציאות החיצונית ומהיצרים מתאפשרות רגיעה והשלמה, תחושה של נוכחות וקיום ללא צורך בהצדקה".