ענת שלו: בית וגן

ענת שלו: בית וגן

3 בנובמבר 2007 - 23 במרץ 2008

אוצרת: טל יחס

מה הופך מקום לבית? במה ובאלו אופנים הוא מגולם? מעבר להיותו מקום פיזי מוגדר שבו מתגוררים (house), הבית הוא מושג המתאר מרחב רעיוני־ערכי המבטא זהות, הזדהות ושייכות

(home). את הפער שבין הממד הממשי לבין הממד המנטלי מנסה ענת שלו ללכוד במיצב זה המדמה מרחב של בית וגינה באמצעות טכניקה של אפליקציה על בד המשולבת עם חפצי רדי מייד.

שפתה האמנותית הייחודית של שלו באה לידי ביטוי כבר בעבודותיה המוקדמות בטכניקה של מעין "ציורים תפורים" או מודבקים העשויים קולאז'ים דחוסים של שכבות בדים או הדבקות של ניירות וטפטים. עבודותיה רוויות ההומור הדק והאנושיות, המהוות פרפרזה פוסט־מודרנית ופמיניסטית על ציור, עשויות מחומרים "נמוכים" ובטכניקה המתבססת על מלאכות "נשיות" כגון גזירה, תפירה, הטלאה והדבקה. עבודות אלו מתאפיינות בהעדר היררכיה, באורנמנטיקה גדושה וצבעונית ובשילובי דגמים ממקורות מרובים המעלים על הדעת תקופות שונות ומגוון מקומות ברחבי העולם.

שלו היא אמנית העוסקת על פי רוב בדו־ממד, אולם נראה כי במיצב זה אף שהטכניקה נותרת בחלקה דו־ממדית, הבדים תלויים בצורה המייצרת חלל סגור ומרחב תלת־ממדי. מעֵבר לדימויים הקונקרטיים של הבית והגן, אופן התלייה עצמו מכונן את יחסי החוץ והפנים כחוויה פיזית ממשית: הצופה נחשף תחילה לצדו האחורי של הבד, רואה את עקבות התפירה לפני שהוא מגלה את הדימויים עצמם, ומוצא את עצמו באקט מציצני־משהו בעודו מחפש את הדרך אל פנים הבית.

הבית ששלו יוצרת מורכב מפרטים רבים הלקוחים מלקסיקון של דימויים אוטוביוגרפיים הנקשרים גם לסממני זהות קולקטיביים רחבים כגון העיסוק במגדר, במצב משפחתי ובמוצא (כמו קופסת הקניידלך המונחת במטבח). בתוך כך שוזרת האמנית מחוות ליצירות אמנות אהובות עליה (בפינת האוכל תלויות "גלויות" עבודותיהם של הוקסאי, מרינה אברמוביץ', וולפגנג טילמנס ועוד) ומשלבת אובייקטים שהם בגדר משאלות לב ופנטזיה (כגון הכורסאות של לה־קורבוזיה). את הפנטזיה מפרות לעיתים תזכורות מהמציאות היומיומית האישית כמו ג'יפ הצעצוע של בנה המוטל בקדמת אחד מכתליו הפנימיים של הבית.

למרות הטיפול הפרטני בכל אובייקט ואובייקט ששלו בוחרת לתפור אל תוך המרחב הביתי המדומיין שלה, בסופו של דבר מזדחלת פנימה נימה ספקנית ואירונית: בסמוך לקיר הכניסה של הבית מונחת שורה של מזוודות, ונראה כי ככלות הכול, למרות המטען התרבותי והפיזי המצטבר שאמור להוות עוגן קיומי של שייכות ויציבות, הבית נותר מושג זמני ופריך, משאת נפש חמקמקה שאין לה בהכרח מרחב שריר וקיים.

ענת שלו נולדה ביפו (1970). למדה אדריכלות ועיצוב במכללת הסביבה, תל אביב
(1993-1991); בוגרת מכון אבני, תל אביב (1997-1994). הציגה תערוכות יחיד ובהן: "דום לב - ציור בסגנון פנקוליסטי", גלריה טל אסתר, תל אביב (2000); "סוף כל סוף", גלריה טל אסתר, תל אביב (2003); "עולם מושלם", הגלריה של המדרשה לאמנות בקלמניה, בית ברל (2005); "זיקית", גלריה אילקה ברי, בורדו (2005); "אלת הבית", ליסטה 06, באזל (2006); "הייתי רוצה להיות עמוקה", ביוור פרוג'קטס, קופנהגן
(2007). השתתפה בתערוכות קבוצתיות ובהן: "אפליה מתקנת", מוזיאון תל אביב לאמנות (2003); "חיות מחמד", זמן לאמנות, תל אביב (2004); "יופי של ספר", מוזיאון ישראל, ירושלים (2005); "פרס הציור הבינלאומי השלישי של מועצת מחוז קסטלון", מוזיאון בלס ארטס, קסטלון, ספרד (2006). זכתה במלגת "דיוקן ראשון" מטעם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות (2002). חיה ויוצרת בקריית אונו.