מבטים גנובים: מציצנות באמנות

תיאורים מציצניים באמנות הופיעו כבר בציוריהם של אמני הרנסנס וממשיכיהם, בסצנות של ונוס רדומה באחו, במיטתה או רוחצת וכן בתיאורי שושנה והזקנים. אך תיאורים אלו שימשו את האמנים בעיקר לשם תיאור קלאסי של הגוף הנשי העירום, בעוד שבמאות התשע עשרה והעשרים חלה תפנית באופן התיאור וביחס כלפיו. דגה הציג נשים ממעמדות נמוכים העוסקות בפעילויות שונות ורבות מהן מוצגות מתרחצות. נקודות המבט של תיאוריו הן כשמאחוריי וילון או דרך חור המנעול. אלו תיאורים מציצניים החודרים למרחב הפרטי של הנשים.

עם פרסום כתביו של פרויד בראשית המאה העשרים, התקבעה המלה "מציצנות" תוך התייחסות למונח שנקבע כתרגום לדיון של פרויד ב"הנאה שבצפייה". העיסוק במונח זה באמנות החל להופיע בצורה משמעותית בעבודותיהם של האמנים הדאדאיסטים והסוריאליסטים, כגון מרסל דושאן, ז'ורז' אונייה, ג'ורג' גרוס, הנס בלמר ועוד, כמו גם בקולנוע, כפי שבא לידי ביטוי בסרטו של אלפרד היצ'קוק "חלון אחורי".

התערוכה בוחנת את כוחה של האמנות להטריד את מנוחתנו, להכניס את חיינו לאי-שקט קטן (או גדול) ולהכריח אותנו לבחון מחדש את מוסריותנו. דרך התבוננות זו בעבודות הצופה מוזמנן לתפוס בו זמנית את נקודת המבט של המציצן והמתבונן הצופה מנקודת מבט חיצונית ומהרהר על הסיפוקים המוסריים הבעייתיים שלנו.

אמנים משתתפים: ז'ורז' אונייה, מוריץ דניאל אופנהיים, גייל אלברט האלאבן, ג'ורג' גרוס, מרסל דוּשאן, משה הופמן, גארי וינוגרנד, מרסל ז'אן, אוטאגאווה טויוקוני, אולף לינדה, סוזן מאיזלאס, אוזר ז'. משאן, ארנה סוונסון, פיליפ סטארק, לוקאס סמראס, איסודה קוריוסאי, טוריי קיונאגה