אוצרת: אילנה טננבאום
התערוכה משקפת את המהלכים הפוסט־מודרניים באמנות שנות השמונים בישראל - תקופה של תמורות פוליטיות, חברתיות ורעיוניות. מהלכים אלה ניכרים ביצירתם של בני הדור שהחל את דרכו בשנות השבעים כמו גם בזו של האמנים שהחלו להציג בשנות השמונים. האמנות הביקורתית החדשה שהתגבשה בעשור זה היתה תוצאה של מפגש בין שינויים גלובליים ולוקליים, כמו גם בין האמנות המושגית־המודרנית לבין השפה הפוסט־מודרנית החדשה שהחלה לחלחל ולהשפיע על האמנים בארץ. כל אלה באו לידי ביטוי בשדה האמנות הן בערעור על זהותה המובחנת של האמנות הישראלית והן בעיסוק מופגן בתכניה האידיאולוגיים.
סוף שנות השבעים בישראל התאפיינו בתחושה של שבר: מהפך פוליטי וחברתי הביא לעלייתן של תפיסות חדשות, שהושתתו על רעיונות פוסט־ציוניים ופוסט־קולוניאליסטיים. התפוררות תחושת הקולקטיביות הישראלית והשתנות הגבולות בין המרחב הציבורי לפרטי הובילו להיווצרות פוליטיקת זהויות חדשה. רעיונות אלה השתקפו גם באמנות ובאו לידי ביטוי בצמיחתן של תמות חדשות, שהבשילו ונעשו דומיננטיות יותר בהמשך: דיון ב"אחר" - עיסוק בזהות אתנית ולאומית, מינית ומגדרית; מודעות לכוח המדיה; עיסוק בפליטות, בהגירה וביחסים בין עולם ראשון לשלישי; עיסוק של "הדור השני" בשואה ובקורבנותיה מנקודת מבט פחות הירואית (השואה כמכוננת זהות); האמנות הפוליטית הפנתה מבט ביקורתי אל המדינה והגיבה לאירועים הפוליטיים המרכזיים של העשור - מלחמת לבנון והאינתיפאדה הראשונה (הסכסוך הישראלי־
פלסטיני).
שנות השמונים התאפיינו גם בהתארגנויות ובהתאגדויות בניהול עצמי של אמנים - קבוצות וגלריות שחבריהן שימשו כבעלי מקומות התצוגה, כמציגים, כאוצרים וכקהל. הקבוצות השונות, הגלריות החדשות ובתי הספר החדשים לאמנות הציבו אלטרנטיבה אמנותית רב־קולית למערכת המוסדית.
התערוכה בנויה לאורך שני צירים מרכזיים - תוכני וצורני. הציר התוכני כולל את נושאי השיח החדשים שעלו לקדמת הבמה האמנותית: משמעות ה"בית" כנשא של עקבות ההיסטוריה; התייחסויות חדשות למדינה, לגבולות, לזמן ולזיכרון; עיסוק בנושאי זהות ומגדר. שיח חדש זה השתקף גם באמצעי הביטוי. הציר הצורני כולל פריצת גבולות בין מדיומים שונים והכלאות מדיומליות(שפה של הכלאות) שערערו על מעמדו המסורתי של האובייקט האמנותי; מעבר מדימויים מושגיים לדימויים סיפוריים, אלגוריים ותיאטרליים, המטשטשים בין מציאות לבדיה; ציטוט גובר של דימויים קיימים מתולדות האמנות; שינוי במעמדו של הצילום; וכן "חזרה לציור" ושימוש בחומריות חושנית ובצבעוניות עזה.