לילך שטיאט

הכמיהה המטאפיזית עתיקת-היומין לבניית ירושלים השמימית מתערבבת בעבודתיה של לילך שטיאט עם תיאוריות עכשוויות הדנות במרחב האפשרויות החיוביות העתידות להתוות בעקבות הטכנולוגיה

בשנת 1917 החל בוריס שץ לחבר רומן אוטופי בשם "ירושלים הבנויה". הוא תיאר כיצד נגלה לפניו האמן ומעצב המשכן, בצלאל בן-אורי, על גג בניין "בצלאל" וכיצד שניהם נוסעים יחד ברחבי ארץ ישראל מאה שנים מאוחר יותר – בשנת 2017. התיאורים האוטופיים גואים בייצוג תפארת הארץ – נפלאות בנייניה (היכלות זכוכית ועמודים, ביתנים קסומים), מוסדותיה ואנשיה ("רק טובי העם ובחיריו, רק אנשים בעלי אידיאלים באו אלינו").

בחיבור זה נדונה גם חשיבות הברית בין האמנות והמדע בעיצובה של ירושלים העתידית: "נעשתה ירושלים למרכז התרבותי ליהודים. היא גאוותו, היא נשמתו. כל תשמישי קדושה וכל חפצי האמנות קונים בני ישראל כאן [...] ירושלים עשירה היא ואת עושרה היא נותנת לתמוך את המדע ואת האמנות הנותנים אושר לכל העולם, בייחוד ליתר היהודים אשר בכל העולם".

הפרויקט של לילך שטיאט נוצר באותו עידן עתידני שאליו התייחס שץ בחיבורו.

הכמיהה המטאפיזית עתיקת-היומין לבניית ירושלים השמימית מתערבבת בעבודתה עם תיאוריות עכשוויות הדנות במרחב האפשרויות החיוביות העתידות להתוות בעקבות הטכנולוגיה. הפרויקט שלה מבקש לבחון את הפוטנציאל של מרחב הסייבר וטכנולוגיות העולמות הווירטואליים ככלים לשיפור התנאים האורבניים והחברתיים של העיר.

תהליך "האידיאליזציה" של ירושלים מתבסס על ניתוח החזון של התושבים, שהתבקשו להציע הצעות לתיקון המציאות של העיר הקיימת ולתכנן את העיר האידיאלית. "העיר האידיאלית שלי" (My Ideal City - MIC) היה פרויקט וירטואלי גלובלי שהתקיים בארבע ערים – ונציה, קופנהגן, ליסבון וירושלים – והוזמן על ידי האיחוד האירופי ומוזיאון בלומפילד למדע.

שטיאט מספרת: "העבודה בטכנולוגיות של משחקי מחשב אפשרה לאנשים לנדוד במרחב הווירטואלי כאוואטרים ולפגוש אנשים אחרים. אזרחי ירושלים דמיינו עיר אידיאלית שונה מאוד מאזרחי הערים האחרות. הייתה להם חרדה משותפת עמוקה לאחר ומחסור חמור בחזון פוטוריסטי מטאפיזי פנטסטי.

מודלים תלת-ממדיים של העיר, אמיתית ווירטואלית, תיארו את העיר האידיאלית המורכבת. כפי שזה נראה מבחוץ, רואים מקבץ קהילות קטנות חצי אוטונומיות המבקשות להתבודד. ברגע שנכנסים, רואים שכבות של העבר והעתיד. כך שכשנודדים במרחב ניתן להרגיש חזונות קלידוסקופיים בכל רובד.

העיר הווירטואלית תוכננה כרצועת מוביוס, המחברת את הצד המערבי עם המזרחי. האשכולות המבודדים חדלים להתקיים והאתר הווירטואלי מציע פלטפורמה לדון ברעיונות של דו-קיום, היעדר שלטון והיסטוריות מרובדות".

לילך שטיאט נולדה בירושלים, 1970; חיה ויוצרת בתל אביב.

דימויים:

לילך שטיאט

ירושלים האוטופית שלי, 2010

מיצב, טכניקה מעורבת

באדיבות האמנית