Dede וניצן מינץ: אין מקום

תערוכת יחיד

שבת, 11.11.17, 20:00

שבת, 09.06.18

נגיש

לפרטים נוספים:

04-60-30-800

שתפו

Dede וניצן מינץ: אין מקום

 

Dede פועל כאמן במרחב הציבורי במשך יותר מעשור, ובמהלך השנים האחרונות מציג גם בגלריות ובמוזיאונים. הוא שואב השראה מהדופק של המרחב העירוני – מהארכיטקטורה, המקצבים, הקולות ועוברי האורח. הוא מוּנע מהצורך להותיר חותם בעיר, שהיא חלק מהותי מתהליך היצירה שלו כאמן. ניצן מינץ, זוגתו של Dede, עוסקת בכתיבת טקסטים ושירה ופועלת אף היא במרחב העירוני. לאחר שמינץ מסיימת לשייף היטב את יצירותיה הכתובות, היא בוחרת במיקום ובדרך הגרפית שישרתו אותן באופן הטוב ביותר.

עשייתם המשותפת של שני האמנים מתהווה מתוך התייחסות למרקם העירוני המשתנה ולתהליכים עירוניים דינמיים של צמיחה, הריסה והתחדשות. היא מאפשרת התבוננות מחודשת במערכת היחסים שבין חייו של היחיד לבין ההתנהלות האנושית המשתקפת במרחב העירוני.  הפרויקט "אין מקום" הוא פרי של שיתוף הפעולה בין שני האמנים, המתקיים במשך השנים במרחב העירוני התל אביבי.

Dede מצייר על צריפים ובניינים, בעיקר בדרום תל אביב, דמויות של בעלי חיים המורכבים מקרשים ונמצאים תמיד במצב של בריחה, חיפוש או מאבק. בפרויקט הנוכחי ציורים של שברי עץ ושאריות הרוסות של חפצים מרכיבים יחד דמויות של ציפורי ענק – מזכרת מהימים שבהם האמן עבד באזור יד חרוצים המשתפץ, כאשר חסרי בית נהגו לקחת שאריות של ארונות ומגירות ובנו לעצמם מקלטים ארעיים. דימויים של ציפורי הענק המנסות להתעופף ממקומותיהם מוצבים לאורך מסדרון ארוך במוזיאון.

מינץ, משוררת הרחוב הראשונה בישראל, ציירה במשך שנים את שיריה במכחולים, בטושים או בשבלונות על קירות קריית המלאכה. שירים אלו שיקפו ביקורת נוקבת נגד אדישותו של עולם האמנות כלפי המתרחש "מתחת לבית". ביום עולם האמנות אימץ לעצמו את הקומות העליונות בבנייני קריית המלאכה, ואילו בלילה הפכה שכונה זו לאזור מוּכּר של זנות.

ההעברה של ציפורי הענק של Dede והטקסטים של מינץ מרחובות דרום תל אביב לחלל מוזיאלי נועדה להעביר מסר של מחאה בדבר יחסו המסורתי של עולם האמנות לשכונה העירונית. במודע, או שלא במודע, עולם האמנות מתייחס לשכונה בגישה רכושנית, אשר הופכת אותה לאתר מדומיין. כתבי עת לאמנות, מוזיאונים וגלריות, כמו תקשורת ההמונים, מבצעים מניפולציות בתוך השכונה ומנצלים אותה לפרסום עצמי, וכך מתפקדים כצינורות של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית השלטת.

אידיאולוגיה זו מקדשת ערכי חירות אישית ומגדירה את השכונה כמקום משחרר, המציע לכל אדם "בחירה שמאפשרת לו להיות הוא עצמו". אולם למי באמת יש בחירה? האפיון של השכונה כאתר של בחירה חופשית דווקא משקף את ההתעלמות מחוסר הבחירה והאפשרויות. ההגבלות על חייהם של אותם אנשים אינן תוצאה של דיכוי רגשי, אלא של כוחות כלכליים רבי-עוצמה שהופעלו כנגדם. יצירתם המשותפת של Dede ומינץ מצביעה על כך שכאשר העניין באדם העני מצטמצם להיבט האסתטי בלבד, העוני עצמו נשאר מחוץ לשדה הראייה שלנו. במקרה זה פרקטיקות אמנותיות מסייעות לתהליך הג'נטריפיקציה וממתגות את מראות העוני וחסרי הבית של השכונה בעטיפה של עונג אסתטי.

 

לאתר התערוכה "אמנות מסוכנת" לחצ/י כאן

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה