מאבק, מחאה – אביר, מסכה

מאבק, מחאה – אביר, מסכה

תערוכה זו בוחנת את עמדת הצפייה של האמן על מאבקים ומחאות ואת מידת מעורבותו בהם, הנעה בין מחווה אמנותית לבין פעולה אקטיבסטית. היצירות מתייחסות לאירועים של זירות מאבק, הפגנה או מחאה – חלקם מזוהים וחלקם אינם ניתנים לזיהוי מוגדר. בעבודות המוצגות בתערוכה מודגשים שני דימויים בולטים: המסכה והאביר. המסכה היא אמצעי הסוואה והגנה המספק אנונימיות ומשמשת אביזר להסרת עכבות וביטוי לחופש. היא מופיעה כאן בייצוגים של מפגינים, רעולי פנים ושוטרים.

כוחות השיטור משתמשים בציוד מגן, הכולל קסדה המכסה את הפנים, לצורך הגנה והסוואה בעודם רכובים על סוסים. מאפיינים אלו מעניקים להם מראה המאזכר אבירים – דימוי המזוהה באופן מסורתי עם תרבות האבירים של ימי הביניים. מדי השוטרים עוצבו במטרה לספק דימוי של משמעת וכוח ומשמשים אמצעי לביטוי סמכות ולזיהוי היררכיה. יכולת השימוש בכוח מהותית לתפקיד השיטור, לעומת האלימות המשטרתית שבה נעשה שימוש בכוח פיזי מופרז מעבר להכרחי. בתערוכה מוצגות עבודות המתייחסות לאירועים שונים של הפעלת כוח על ידי שוטרים מול מפגינים, דוגמת פינוי עמונה (2006) ומחאת האתיופים (2015). העבודות מעוררות את השאלה: מתי שימוש בכוח משטרתי הוא לגיטימי ומתי הוא מופרז?

בעבודות בולטת גם נוכחותם של מפגינים רעולי פנים ועוטי מסכות. המסכה מבטאת את החופש שלא להיות מיוצג על ידי המוסדות המסורתיים, כפי שטוענת האמנית והתיאורטיקנית היטו סטיירל (Steyerl). בהקשר זה בולטת נוכחותה של מסכת "גאי פוקס" (Fawkes), שתחילה נוּכסה על ידי קבוצת ההאקרים "אנונימוס" בשנת 2008 כפנים הציבוריות של המחאה נגד הסיינטולוגיה. מאז היא התפשטה באופן ויראלי כסמל חזותי להתנגדות עכשווית. השימוש במסכה נקשר לשיח בדבר "הזכות לעמימוּת", המאפשרת אחרוּת ומייצגת את זכויותיו של הסובייקט הריבון ולא את גבולותיו, כפי שמציין הוגה הדעות אדוארד גליסנט (Glissant). אין זה מקרה שמפגינים עוטים על פניהם מסכות, המותירות ליחיד לממש את זכויותיו להפגין ללא חשש מזיהוי, ובה בעת מאפשרות לקהילת המפגינים לגבש את זהותם הקולקטיבית.

אוצרת: רויטל סילברמן גרין


לאתר התערוכה "אמנות מסוכנת" לחצ/י כאן