עושות היסטוריה

פמיניזם בעידן הטרנס־לאומיות

שבת, 21.12.19, 20:00

שבת, 01.08.20

אוצרת :

סבטלנה ריינגולד

נגיש

לפרטים נוספים:

04-60-30-800

שתפו

"נשים שמתנהגות כיאות לעיתים רחוקות עושות היסטוריה" – השיח הפמיניסטי אימץ אמירה זו משנת 1976 של ההיסטוריונית לורל תאצ'ר אולריך. מתחילת דרכו ביקש הפמיניזם להשתחרר מהתניות חברתיות כובלות באמצעות פרקטיקות פורצות דרך כדי לצאת ממציאות של שתיקה והשלמה למצב של דיבור ומחאה. עמדה זו יוצאת כנגד "שיח הנחמדוּת", שמכוון לשטח ניגודי אינטרסים פוליטיים וחברתיים. פירושו בהקשרן של הנשים הוא הרצון "לְנַחְמֵד" אותן ולקשור אותן לעולם הרגש והמרחב הביתי כדי לשלול את כוחן הפוליטי.

במוקד אשכול תערוכות זה עומדת השאלה: האם אחרי מאבק פמיניסטי ממושך אכן התרחש מהפך בתפקידי המינים המסורתיים במרחב הפוליטי? האשכול מבקש להציג את הדרכים שבהן האמניות משתמשות כדי ליצור מרחבים חדשים של חירות ולהתמודד עם הסדרים ממוגדרים של כוח. האם נשים יכולות לכונן היסטוריה אלטרנטיבית ולהוביל בעתיד מהפכה אמיתית?

התיאורטיקנית רוזי בריידוטי העלתה את הצורך ליצור דור חדש של סובייקט בעל ידע פמיניסטי חדש, שכולל עמדות חדשות של הכרת העולם והמשגתו; דור של קולות שמעיזים ליצור כוח פוליטי המשקף תקווה לעתיד אחר. אשכול זה מדגיש כי בכוחה של סולידריות נשית לכונן סדר חדש, המתעלה מעבר לגבולות, גושים ומחסומים. הוא מצביע על הצורך לעמוד על הגורמים המשותפים והשונים המשפיעים על נשים ממגוון מדינות, תרבויות וסוגי מיניות ולגבש חזון תרבותי שיאפשר לכונן מרחב קולקטיבי אלטרנטיבי.

דיון זה קשור לעידן של "טרנס־לאומיות", מושג שהחל לתפוס מקום בשנות התשעים בעקבות תנועת ההגירה העולמית הנרחבת – בעיקר עקב סכסוכים אלימים בארצות הבלקן והמזרח התיכון ובמדינות נוספות. בעקבות זאת נוצר שיח של זהויות חדשות גם בהקשר הפמיניסטי. לטענת החוקרת טל דקל, "הקאנון ההטרו־אירופי הנו עדיין נוקשה וממדר, ולמרות חלחול השיח של הרב־תרבותיות בכלל והפמיניזם בפרט, וכן עליית סוגיות בוערות כמו ההגירה בתוך היבשת האירופית ואליה, ההגמוניה המסורתית אינה מוותרת על מעמדה הפריווילגי".

רבות מהאמניות המשתתפות באשכול זה מביעות עמדה שלפיה לא ניתן להתעלם עוד מקבוצות מושתקות ומוּדרות – כמו מהגרות, נשים מהעולם השלישי או נשים שחיו באירופה הקומוניסטית לשעבר. האמניות מציגות שיח מורכב העוסק בעולמן של נשים בזיקה למרחבים גיאוגרפיים, תרבותיים ונפשיים שונים. רבות מהן עושות שימוש בגופן הפרטי ומשלבות את ההיסטוריות האישיות שלהן כחומרי גלם.

היצירות באשכול מדגישות כי האישה היא תוצר כלאיים של זהויות שאינן מתיישבות זו עם זו. הן מתמודדות עם קונפליקטים הנגזרים מהמבט התרבותי שנוטה להעדיף הגדרות זהות חד־משמעיות. קיום הכלאיים מעודד פרקטיקות של התנגדות ויצירת קטגוריות של זהוּת, והוא מתנגד מעצם הווייתו לתפיסה הבלתי נזילה של המושג "זהוּת". גם בישראל ניכרת מגמה אמנותית עכשווית המבקשת להתרחק מהחלוקה לקבוצות זהוּת מוגדרות – כגון מזרחיות, לסביות, דתיות, פלסטיניות וכד'. הדבר נובע מההבנה כי ההתפצלות לקבוצות מחלישה את הסולידריות ואת הכוח הפוליטי.

אשכול זה בוחן את האתגרים העומדים בפני הפמיניזם העכשווי, בשאיפתו להציע פלטפורמה אקטיביסטית שתאפשר לקיים דיאלוגים משמעותיים בין קבוצות ולגבש ידע פמיניסטי חדש. כיום מתעמקת ההבנה שהפמיניזם הוא נושא גלובלי וחובק עולם, כפי שניסחה זאת החוקרת צ'נדרה טלפדה מוהנטי: "כעת יש לבחון את 'מגוון מצבי השוני הדומים' ביחס למצבן של נשים – מגוון שבוחן את הפרמטרים הדומים בין ובתוך תרבויות, מעמדות, דתות, סוגי מיניות ועוד. 'שוני דומה' זה בין נשים, אשר הנו תלוי הקשר, מורכב ונזיל, מזמן גישות מרתקות ליצירת אמנות נשית בעידן של טרנס־לאומיות".

 

 

בתמיכתם הנדיבה של קרן מונדריאן, ארגון ציבורי לתמיכה בתרבות, עם דגש על אמנות חזותית ומורשת תרבותית

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה