אוצרת: יהודית מצקל
המבקרים בתערוכתו של יובל שטרן־סדולין מוזמנים לנוע פיזית במרחב דמוי מבוך המורכב מציורים, ששולט בהם צבע אדום עז מבע. באופן עיצובו של החלל מבקש האמן לגרום למבקר לאבד, ולו לרגע, את האוריינטציה המרחבית שלו. ההזמנה אל המבוך מתבססת על שיתוף פעולה בין האמן למבקר, הנכון ליטול חלק במשימה המתאפיינת בעיקרון משחקי. שיאו הפואטי של התעתוע מתגלה בסופו של המבוך כ"פרס" המתגמל את הצופה על היענותו למשחק: דימוי מעודן של ראש זאב, ספק בולט ספק שקוע, התלוי כתמונה על קיר, מספק את המפתח לפענוח שמה של התערוכה ("זאב" בהיפוך אותיות).
לחוויית המבוך הקשרים היסטוריים ותרבותיים מרובדים. בהיסטוריה האירופית ידועים היטב עיצוביהם המוקפדים של מבוכי הגנים המסתוריים, שנוצרו בבתי אחוזה של אצילים ממרכז אירופה במאות ה־16 וה־17. מבוכים אלו הציעו שעשוע לאורחיהם, וכן שימשו מקום לרומנטיקה אסורה. בהקשר זה, טוען האמן כי "יש להבחין בין לבירינת בהקשרו המיתולוגי לבין מבוך בהקשרו המשחקי. הלבירינת מורכב יותר מהמבוך, ומתקיים בו אלמנט של כלא (סיפור המינוטאור במיתולוגיה היוונית), תעתוע שאינו מסגיר עצמו כתעתוע". ואכן, בלבירינת במשמעותו המיתולוגית טמונה סכנה ממשית של אבדון, שלא כמו המבוך המשחקי, שמאפייניו הם ההסכמה שבמודע ומרכיב השעשוע. חוויית הביקור ביצירתו של שטרן עשויה להעלות גם זיכרונות ילדות כמו ביקור במבוכי מראות בגני שעשועים, כמו גם מוטיבים מאגדות ילדים כדוגמת "עליסה בארץ הפלאות", "כיפה אדומה" ו"פטר והזאב" שיש בהם חשש מפני אבדון, משיכה הרפתקנית ותחושה של קסם ומסתורין. השתתפותו של הצופה במבוך של שטרן־סדולין מציעה פתח למסע הנדמה לשיטוט בנפתולי המוח האנושי תוך התמסרות לחוויה משחררת המתאפיינת ברוח מדיטטיבית של צלילות ושקט.
יובל שטרן־סדולין נולד בחדרה (1976). בוגר המדרשה לאמנות, מכללת בית ברל
(2005-2000). למד פיסול קלאסי באקדמיה לאמנויות קאדיז בספרד (1998-1997), וכן למד קליגרפיה וציור דיו בבייג'ין אצל המורה לו שאן (1997-1996). הציג את תערוכת היחיד "זמן אבוד", גלריית המשרד, תל אביב (2006), וכן השתתף בתערוכה הקבוצתית "אמנות מותגית" מטעם חברת CRIP, תל אביב (2006). חי ויוצר בתל אביב.