תערוכה קבוצתית "המאה של המרחב"

התערוכה דנה בסוגיית המרחק בהתייחס אל הגדרת מושג "הנשגב". ברומנטיקה תוארה חוויית הנשגב המתעוררת לנוכח הטבע וכוחותיו הנסתרים, המאיימים על שלמותו ועצמאותו של הסובייקט. מעמדו התערער בשל עיבודו ומסחורו של הטבע בעידן המודרני והטמעתו במערכת הצריכה הגלובלית בתקופה הפוסט-מודרנית. רשת המחשבים ותקשורת ההמונים החלה לתפוס את מקום הטבע, מולה עומד כיום הסובייקט כשהוא מרותק ומאוים.

בהתייחסך לכך, הדיון העכשווי סביב סוגיית "כאן" ו"שם" נוטל אותנו לגיאוגרפיה נידחת, אל מרחבים אקזוטיים ואפלים. הציור הפוסט-מודרני שב אל הנושאים והפורמטים ה"נשגבים", אך מקנה להם אופי של זוועה. הטבע מצטייר יותר כגעגוע מנוכר לדבר אבוד מאשר כרצון לכבוש ולהכיר. הצייר של "הנשגב החדש" אינו יוצא אל הטבע - הוא נשאר בסטודיו, מצייר מושג של טבע מוסכם, טבע הכרתי ו"חברתי".

טכנולוגיות השעתוק המתקדמות שינו באופן רדיקלי את ההבחנה בין קרוב לרחוק, בין נראה לבלתי נראה, בין קיים ללא קיים. המרחק בין צופה לנצפה, בין טבע לאדם, הולך ונמחק. זהו מרחב-על של ריק דחוס וחסר עומק, שלא נותר בו מאומה מן המרחק שאִפשר בעבר תפיסה של פרספקטיבה ונפח.

אשכול תערוכות דברים שרואים משם מבקש לבחון את שאלת היחס למושג "המקום" באמנות הישראלית. כיצד משפיעה הנוכחות של האמנים כאן בארץ או ההיעדרות ממנה על הייצוג של "המקום הישראלי" בהתייחסות להוויה של "כאן ועכשיו"? בעבודות ניכר המתח בין אמנות בעלת התכוונוּת חברתית-פוליטית ואקטיביסטית ובין אמנות המחפשת אחר מחוזות הפנטזיה והחלום. דומה כי ככל שהאמן חי רחוק יותר מעין הסערה הוא נמשך יותר לעסוק בה, וככל שהוא קרוב אליה הוא מבקש לברוח רחוק יותר.

לפרטים על הדרכות בתערוכה, לחץ כאן