שבע תערוכות יחיד

מתוך אשכול תערוכות "דברים שרואים משם"

שבת, 16.05.15

ראשון, 08.11.15

:

סבטלנה ריינגולד

נגיש

לפרטים נוספים:

04-60-30-800

שתפו

דברים שרואים משם

אשכול תערוכות זה מבקש לבחון את שאלת היחס למושג "המקום" באמנות הישראלית. כיצד משפיעה הנוכחות של האמנים כאן בארץ או ההיעדרות ממנה על הייצוג של "המקום הישראלי" בהתייחסות להוויה של "כאן ועכשיו"?

בעבודות ניכר המתח בין אמנות בעלת התכוונוּת חברתית-פוליטית ואקטיביסטית ובין אמנות המחפשת אחר מחוזות הפנטזיה והחלום. דומה כי ככל שהאמן חי רחוק יותר מעין הסערה הוא נמשך יותר לעסוק בה, וככל שהוא קרוב אליה הוא מבקש לברוח רחוק יותר.

  

נורית דוד: שתי ערים, אותו האי

נולדה בראשון לציון, 1952; חיה ויוצרת בתל אביב

נורית דוד מבלבלת בין "כאן", הכולל את נופי חיפה ותל אביב, לבין "שם" יפני קלאסי, בניסיון עיקש לנסח מחדש את סיפורה המשפחתי כבדיה חדשה ומפוארת. בעבודותיה החדשות ניכרת פנייתה של האמנית מציור פיגורטיבי מסורתי יותר אל ציור אשלייתי המעדיף את המודרניזם השטוח. הציורים המוצגים בתערוכה, מעוררים תחושות של עולם מתפורר ומעורער. הסצנות אפופות הילה מסתורית לא מפוענחת - מעין נופי נפש וארכיטקטורות נפש ספוגי אווירת חלומות ולעתים סיוטים, שיש בהם משהו יפה, טורדני, כואב ומצמרר. מעשה הציור נראה כמשחק מחבואים של משמעויות.

אמן אורח: יצחק גולומבק
טקסט: ג'ניפר בר לב

 

 

ענת בצר: ברזל סיגמא

נולדה ברמת גן, 1965; חיה ויוצרת בתל אביב

ענת בצר מציירת ציורי נוף מורבידיים, עתירי ריק, המאוכלסים בסבך עצים, יערות מושלגים או בקתות ביער. ה"שָם" של בצר הוא "מקום אחר", גיאוגרפיה נידחת המסמנת חידלון. נופיה, הרומנטיים-גרמניים ברוחם, מבקשים אחר אפלולית וקור הסותרים את האור-חום הישראליים, משלבים כמיהה ומלנכוליה, אם לא חרדה. מראות אלו מעלים הקשרים רבים: מצד אחד עולם של רומנטיקה אירופית ואגדות סלאביות; מצד שני, עולם של יערות הנקשרים להיסטוריה היהודית הגלותית ולשואה.


 

רונן סימן-טוב: "האם תעשני נס במקום הזה?"

נולד בירושלים, 1959; חי ויוצר בירושלים

ציוריו של רונן סימן-טוב משקפים תהייה על חידת הקיום ועל הממד המטפיזי בחיי האדם. פעולתו הציורית מבטאת את עניינו ביצירה העוסקת בשאלות קיומיות ורליגיוזיות. עבודותיו מתארות מרחבים לא מוכרים הקוראים לחיפוש דרך בשדה האמנות ובשדה התרבות. ההתרחשויות הממלאות אותן מבטאות את חידת הקיום מול היקום ומעמידות את האדם מול הטבע, בגבול שבין שמיים וארץ, בין זמניות לנצחיות.


 חנה סהר: "אשמורות"

נולדה בתל אביב, 1966; חיה ויוצרת בתל אביב

בסדרת עבודותיה "אשמורות", חנה סהר מציגה מבחר תצלומים של נוף שאינו מזוהה עם מקום מוגדר. היא מבקשת להציע מבט המודע לגבולות יכולתו לתפוס את המציאות. האמנית עוסקת במרחבים הריקים שבין הנוף הנגלה לנוף הנעלם, בין קיום להיעדר, בין זיכרון לשכחה. יצירתה של סהר מתנגדת לנטייה לשוות ממד מיסטי לרעיון ההיאחזות בטריטוריה. היא בוחרת ליצור בתצלומי המקומות הישראלים - בטבעון או בגעש - אשליה של נופי הגלות, אשר הציונות תיארה אותה כסטייה מחייו הנורמליים של העם. בחירה זו היא בבחינת מהלך המאפשר מבט ביקורתי על המיתולוגיה של נטיעת השורשים בתרבות הישראלית.

 

עינת עריף-גלנטי: בין השמשות

נולדה בירושלים, 1975; חיה ויוצרת בירושלים

 עינת עריף-גלנטי עוסקת באשליית השליטה בזמן ובמעשים האנושיים - אשליה שניצבה בלב הראייה המודרנית. באמצעות שינוי המקצב של ההתרחשויות המתוארות בעבודותיה, האמנית מביעה את הרהוריה על האופן שבו האדם מבין את הזמן ואת אחיזתו בקיום.

יסודות הישראליות הילידית מוצלבים ביצירתה של האמנית עם האסתטיקה הגלותית. עבודותיה מדגישות כי ה"שם" הגלותי הפך לחלק מההוויה של ה"כאן". ניתן לטעון כי באמנות הישראלית של היום כבר נמצא היהודי הגלותי, כתגובה להתמוססות המיתוסים של הישראליות השורשית.


שחר מרקוס: הולך ונעלם

נולד בפתח תקווה, 1971; חי ויוצר בתל אביב

עבודותיו של שחר מרקוס מתייחסות לציוני דרך אייקוניים בתרבות הישראלית מנקודת מבט ביקורתית והומוריסטית. ביצירתו משתקפת מורשתו הפרטית לצד אזכור של הקשרים ואתרים טעוני משמעות מקומית, תוך הדגשת רבדי משמעותם האוניברסליים. העבודות בתערוכה משקפות שני מוטיבים חשובים החוזרים ביצירתו של מרקוס: העיסוק ברבדים חומריים ומיתיים מההיסטוריה המקומית מכאן, והעיסוק במוצרי מזון בסיסיים המזוהים עם ההוויה המקומית מכאן.

אמנית אורחת: נזקט אקיג'י

 

 

לילך בר-עמי: מעבר לגבול

 נולדה בקיבוץ חניתה, 1964; חיה ויוצרת בתל אביב

 לילך בר-עמי פועלת במקום שבין התרבות המקומית לזו היפנית, בין המזרח למערב, בין מיתוסים, נופים וסיפורי ילדות מ"כאן" לאלו ש"שם". במרכז עבודותיה עומד נוף ילדותה - קיבוץ חניתה, "גבול הצפון". היא בוחנת את משמעויותיו של מושג ה"גבול" ברמה קונקרטית ורעיונית. ברמה הקונקרטית הגבול מהווה הד לאיום הקיומי של החיים על הגבול הישראלי, וברמה הרעיונית "הגבול" ניצב במרכז הדיון סביב "טשטוש הגבולות". הגבולות בין גברי לנשי, בין גבוה לנמוך, בין ארט לקראפט, בין מסחר לאמנות, בין "כאן" ל"שם".



 

 למידע על הדרכות בתערוכה, לחץ כאן

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה