אוצרת: טל יחס
במיצביה של סבר נוכחות הצופה בחלל מהווה מרכיב עקרוני בהטענת העבודה במשמעות. החללים שהיא בוראת בנויים בקנה מידה שחל בו שיבוש ביחס לפרופורציות האנושיות, ונוצרות בהם הפרעות מכוונות כגון חסימת המבט והגבלת התנועה. ברוב עבודותיה קיימת אי־התאמה מכוונת בין מבנה ארכיטקטוני המפלח את החלל או המשתלט על מרחביו לבין הגוף האנושי שחווה אותו.
למרות ממדיהן הגדולים והאבסורד הגלום בהן, יש בעבודותיה מידה רבה של איפוק ושקט, הנובעים משימוש בצורות גיאומטריות פשוטות, מהיעדר קישוט וכן מהפלטה הצבעונית המצומצמת. רובן משתייכות לשתי קבוצות עיקריות: עבודות לבנות ועבודות שחורות, כאשר לעתים מבצבץ בתוכן צבע עץ או מתכת של אובייקט או רהיט כלשהו המשולב בהן. העבודות הלבנות (דוגמת ללא כותרת,
2007, שהוצגה במוזיאון חיפה לאמנות בתערוכה "מירוץ שליחות: ארבעה עשורים של פמיניזם באמנות ישראלית") בנויות מקירות גבס או מדיקטים צבועים בלבן, והן פועלות כמעין שלוחות ארכיטקטוניות נעדרות תכלית המשתלטות על החלל שבו הן ממוקמות.
העבודות השחורות - כגון חור שחור, המוצגת כאן - מתאפיינות בדיסוננס גדול יותר ביחס שבינן לבין חללי התצוגה הלבנים. הניגוד אינו מתבטא רק בצבעים אלא גם בפני השטח, המייצרים אפקט של חומר מפעפע, כמעין שכבת אפידרמיס בעלת חיוּת אפלה ורוחשת. קירות המיצב הנוכחי מצופים בפלסטלינה שחורה, חומר פלסטי זה, המעורר בתודעה אסוציאציה של מחוזות ילדות ונאיביוּת, אוטם את החלל המסדרוני שהיא יוצרת והופך אותו לאתר מאיים ומסויט. הטקסטורה האורגנית של הפלסטלינה, ששמור בה זיכרונן של כפות הידיים אשר לשו את החומר ופעלו עליו, מסמנת אפשרות לקרוא את החלל כמרחב טבעי כגון מערה או רחם. מנגד, החלל השחור והזוויתי, על תקרתו המשופעת ואורו הניאוני, יכול להעלות על הדעת גם זיכרון עמום של גרם מדרגות בירידה למקלט. ואולם, בהיעדר מדרגות אשר יורדות במקביל לשיפוע התקרה, החלל הולך וסוגר על הצופה והופך ממקום מקלט ומסתור לחלל מסתורי ומעיק.