אוצרת: טל יחס
העבודות בתערוכה זו נוצרו בהשראת דימויים שנלקחו מעולם ההדמיה הרפואית, המשתמשת בטכנולוגיות דיגיטליות על מנת לסרוק את הגוף ולמפותו. הסריקה חודרת דרך הבשר ומייצרת הפשטה של הגוף האנושי כשהיא מפרקת ומרכיבה אותו מחדש כאוסף של נתונים. הדמיות אלו מלוות את האדם במהלך חייו ומעבר להם, מהרחם ועד לקבר - החל מהדמיות האולטרה־סאונד של עוּבּרים ועד מחקרי ה־CT של מומיות. פייצ'ביץ' עוסק באופן שבו האדם חווה את קיומו ואת גופו באמצעות שיקופו הדיגיטלי כחוויה וירטואלית שטוחה ומנוכרת, כשהעיבוד הממוחשב של הגוף, עד כדי מצב שבו הוא מופקע מחומריותו, מוביל לאיבוד הממד האנושי שבאדם.
בשנים האחרונות הציג פייצ'ביץ' בעיקר גופי עבודה של ציורים בצבעי מים על נייר. עוצמת עבודותיו נובעת מן המתח שנוצר בין תכונות צבע המים העדין והשקוף לבין התכנים האפלים שבהם הוא טוען את יצירתו, הכוללת סצנות יצריות של כוח, אלימות ומין בוטה בהשראת אירועים אקטואליים, מיתוסים קבליים, פורנוגרפיה יפנית ועוד. הציורים הראשונים שנוצרו בסדרה זו היו ציורי גולגולות ועוּבּרים, המתייחסים לדימויי ההדמיה הרפואית כרפרנס אסתטי ראשוני. אברי הגוף מרחפים בחלל הדף הלבן ומעוטרים במערך נקודות צבעוניות שכמו מרמזות על "מיפוי" החלק ה"סרוק" בגוף. בשל פיזורן השרירותי של הנקודות, הופך מערך זה לעיטור עודף ונטול תכלית, כמעין תכשיטים על גבי רוחות רפאים. בהמשך העבודה על הסדרה יישם פייצ'ביץ' את אותה אסתטיקה על דיוקנאות שונים ועל סצנות נרטיביות. נראה כי בעבודות אלו הדמויות כמו הפנימו את התודעה הדיגיטלית המנוכרת וכי זו מופעלת עליהם באלימות לכדי מצב שבו הן הופכות מפלצתיות ותלושות, נטולת עוגן חומרי, רגשי או מוסרי להיאחז בו.
ואולם, דומה שעבודותיו של פייצ'ביץ' אינן רק מצביעות באופן חשוף ובוטה על תודעת הניכור וההזרה אלא מתנגדות לה מעצם מהותן. בהפקעת הדימויים בחזרה מהמכונה אל היד, מן המהות ההיי־טקית הדיגיטלית לאופי הלאו־טק של צבעי המים, מתחולל חסד קטן: נראה כי רעד היד מצליח עדיין לסמן את הרוח האנושית, שכן עדיין ניכר בו יסוד של חמלה.