!OVERLOAD

התערוכה עוסקת בתופעה של עומס יתר בעידן הפוסט־עובדתי, המאופיין בהסתמכות רבה מדי על המדיה החברתית כמקור מידע. נטייה זו נובעת מאובדן אמון במוסדות הרשמיים, העיתונאיים והחדשותיים ומעומס המידע. בעידן זה כמות בלתי פוסקת של גירויים ממסכת את האמת ומקשה על שיקול הדעת ועל זיקוק המסרים. בהתייחסות לכך, התערוכה מבקשת לבחון כיצד התופעה של עומס יתר באה לידי ביטוי באמנות ומציגה פרויקטים של שלושה אמנים: רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל ואלון קדם.

במיצב הפיסולי הקירות ידברו של רונית ברנגה נראה ריכוז גדול וצפוף של פִּיוֹת בפינת החלל. הדיבור המועבר מפה לפה מחפש להיאמר, להפיץ מידע. לדברי האמנית, "הקירות מדברים ומעבירים את הדיבור הלאה ומפיצים את מה שיש להם לומר. זה בדיוק המקום שבו מתערער הביטחון שהסוד יישמר בין הקירות". המיצב מתייחס למאפיין תרבותי שאינו חומרי – מֶם אינטרנטי, שמשתכפל ומתפשט, לעיתים כמו וירוס. ככל שמתרחקים מהמקור של המסר הרווחים בין הפִּיוֹת הולכים וגדלים. המיצב מתפרס ומתפשט כמו הודעת ספאם, באופן המבטא חוסר שליטה.

הסדרה "Poly Spam" של כריסטינה דה מידל נוצרה לאחר שנים שעבדה כצלמת עיתונות. "שפת האמת אכזבה אותי. בשלב מסוים לא רציתי להיות חלק מזה. עלינו להיות ביקורתיים יותר ולערער על הכול", מספרת האמנית. דה מידל בחרה הודעות ספאם מתוך הדואר שקיבלה והשתמשה בהן כבסיס ליצירת תצלומים מבוימים באווירה דרמטית – "קלסתרונים של השולחים", כהגדרתה. לצד כל תצלום שבו נבנה דיוקן השולח, מוצג המכתב ששימש השראה ליצירתו.

ציוריו של אלון קדם עוסקים במתח בין המציאותי לווירטואלי, בין בנייה לפירוק, בין התודעה לגוף. קדם בוחן, כהגדרתו, "כיצד בתוך מערכות ידע פתוחות נוצר קשר בינך לבין העולם, בינך לבין עצמך". ציוריו מדמים חוויית שיטוט בין אתרים באינטרנט. הוא מתאר מציאות בלתי מוחשית של הדימוי הדיגיטלי, בעודו בוחר בפעולת הציור שהיא חומרית, חושית וטקטילית. בציוריו חלקי הגוף, המסכים עם הפרצופים, הירחים והשמשות צפים ללא עוגן במרחב כאילו היו פסולת דיגיטלית.

האמנית והתיאורטיקנית היטו שטיירל מתייחסת במאמרה "פסולת דיגיטלית: ספאם והונאה" (2011) לחורבות דיגיטליות. לטענתה, גם אם נדמה שאין להן משמעות הן מעוגנות היטב במציאות הגשמית. הדוגמה הטובה ביותר לפסולת דיגיטלית היא "ספאם", שהוא למעשה הרוב המכריע של הדואר האלקטרוני שנשלח מדי יום. בפחי האשפה הדיגיטליים הללו ניתן למצוא תובנות בנוגע לערכים של ימינו. ה"ספאם" מתפשט כווירוס במיצב הפיסולי של ברנגה, משמש בסיס טקסטואלי לתצלומים של דה מידל ומוצג כפסולת דיגיטלית בציוריו של קדם. כל אלו משקפים את האופנים שבהם הוא הפך לגורם משמעותי בתקופתנו בעידן הפוסט־אמת.

אמנים משתתפים: 

רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל, אלון קדם