יצירת תרבות היא תהליך של "בירוא יערות", של עשיית הטבע ראוי למגורי אדם. בה-בעת, שליטת האדם באור מאפשרת להאריך את היום אל תוך הלילה בסיוע האור המלאכותי. במאה ה-19 הואצו תהליכי בירוא היערות והארת הלילות בעקבות המהפכה התעשייתית, ובמקביל פרחה באירופה – באמנות, בספרות ובפילוסופיה – התנועה הרומנטית. הרומנטיקנים נהו אל הטבע הלא-נגוע וראו בו מקבילה מובהקת לנפש האדם: סוערת, בלתי צפויה ואלימה. במונחי הרומנטיקה, ההיגיון הנאור הוא הבְניה אנושית מלאכותית, ואילו ההתבוננות במופעיו הקיצוניים של הטבע מאפשרת להבין מי אני באמת. לפיכך, הכניסה ליער האפל כמוה כחזרה אל מקור הציוויליזציה האנושית, המקור שממנו צמחה והתנתקה.
הרמן שטרוק (1944-1876) ינק מן המסורת הרומנטית בברלין, שבה זכה להצלחה ולהערכה בתחום התחריט. ב-1922 עלה לישראל, ובביתו שברחוב ארלוזורוב 23 בחיפה שוכן כיום אחד ממוזיאוני חיפה – מוזיאון הרמן שטרוק, שבו אוסף נכבד מיצירותיו. כמו שאר המוצגים באולם זה, עבודותיו של שטרוק מהדהדות את התפיסה הרומנטית, מבטאות שניוּת של רתיעה-משיכה אל מחוזות של מסתורין, ומעידות שהחשֵכה והטבע הקדמון הם עדיין מושאים של געגועים לימים שלא חווינו. ומתוך אפֵלת הלילה ביער, נוגה אור בוהק של התגלות.