מירוץ שליחוֹת

אוצרת: תמי כץ־פרימן

כבן לקהילה הצפון אפריקאית (אלג'יריה) המתגורר בפאריס, קאדר עטיה בוחן בעבודותיו את הפרובלמטיקה הקשורה בסבך חיבוטי הזהות של דור המהגרים המוסלמים בצרפת. שורשי יצירתו נעוצים במפגש הטעון שבין התרבות האוריינטלית של המהגרים לבין תרבות הצריכה ועולם השפע המערבי. בהיותה נטועה עמוק בתוך הדואליות הזו, יצירתו משקפת את חבית הנפץ הסוציו־פוליטית המאיימת מבפנים על החברה הצרפתית ועל מיליוני המוסלמים שאיבדו כל תקווה להשתלב בה.

הביקורת החברתית של עטיה מתבטאת מזה כעשר שנים בפיסול, צילום, רישום, מיצב ווידיאו, ביצירה המתאפיינת ברוח רפלקסיבית רוויה בכאב אישי ובתנועה מתמדת בין הומור לייאוש. עטיה מציג כאן שבע עבודות, שחלקן נעשו במיוחד מתוך מחשבה על מורכבותה של התרבות הישראלית, המתמודדת עם מראית עין של דו־קיום וקונפליקט מתמשך שאין רואים את סופו.

קאדר עטיה נולד ב־1970 בדוניי שבצרפת למשפחת מהגרים מוסלמית מאלג'יריה. הוא גדל באווירה הרב־תרבותית של רובע סרסל שבפאתי פאריס, רובע שהיה בו ריכוז עצום של זרים, בעיקר קהילות של יהודים ומוסלמים שחיו ביחד בהרמוניה יחסית. לצד עבודות מתחילת דרכו, הנושאות אופי אנתרופולוגי בעיקר בצילום ובווידיאו, בולט גוף העבודות המתמקד בהשלכותיהם של השינויים הדמוגרפיים שנוצרו בעקבות גלי ההגירה לצרפת ובמפגש בין הפרקטיקות הדתיות של המהגרים המוסלמים עם החברה הצרכנית.

לאחרונה קיבלה עבודתו של עטיה תפנית לכיוון קודר אך פואטי יותר. זיכרונות ילדות מהפרוורים, הדהוד של האדריכלות הצפופה והאפרפרה, העוני, המחסור והדיכוי, וכמובן הדי המהומות וכוחנותה של המשטרה - כל אלה כמו חלחלו לתוך העבודות והולידו סוג של פואטיקה אורבנית חדשה, מופשטת יותר, התובעת את מעורבותו של הצופה, אך לא פחות נוקבת מבחינת הביקורת החברתית הגלומה בה.

בהתבוננות על מכלול העבודות בפרויקט הנוכחי, שבמבט ראשון נראות כה שונות אלה מאלה, מתגלה מארג של ייצוגים וסימונים שניתן לחלץ מהם משמעות כמעט נרטיבית, שבמרכזה עומדת הדת כשיטה המקבילה לשיטה של עולם הצריכה. בהיותה יצרנית של מותגים המעודדת נאמנות חסרת כל היגיון, הדת מנצלת - כמו השיטה הקפיטליסטית - את  חולשותיו ותשוקותיו של האדם, ובייחוד את כמיהתו להשתייך. בתערוכה זו עטיה מתריס אפוא כנגד חוסר האונים של קרבנות שתי השיטות ויוצא כנגד ביטויים של גזענות והדרה של האחר. הזהויות החמקמקות שעטיה מציג, על מגוון חיבוטיהן ונפתוליהן, הן חלק משפה פואטית שופעת, המאפשרת התבוננות רעננה ורבת השראה על המתחים התרבותיים המאפיינים את התקופה הנוכחית - לא רק באירופה, אלא במידה רבה גם בהתייחס למציאות בישראל.  

תודות: 
הפרוייקט בתמיכה ובסיוע שגרירות צרפת בישראל; CULTURESFRANCE, משרד החוץ הצרפתי; מרכז תרבות צרפת חיפה־נצרת.