זהויות למזכרת

אוצרים: מארק קוטזי, לואיסה לאגוס

התערוכה כוללת תשע עבודות וידיאו של שבעה אמנים בינלאומיים, העוסקים ברקע התרבותי שלהם, בהבנייתה של זהות, בזיכרון ובהיסטוריה אישית. העבודות משקפות את המציאות הפוליטית וההיסטורית של ארצות המוצא ומקום המגורים העכשווי של האמנים, ודומה כי הן מטיבות לבטא את התחושה שהאדם היחיד לעולם אינו שולט לחלוטין בעיצוב זהותו: רבים ממרכיבי זהותנו למעשה נכפים עלינו - על ידי גורמי כוח בחברה והכורח להשתייך למסגרת רחבה, ולעתים על ידי העבר הקולקטיבי שהיינו אולי מעדיפים לשכוח. שבעת האמנים מציגים דרכים שונות ומגוונות של שימוש במדיה החדשה, בהתאם לתכני עבודותיהם: פרקטיקה תיעודית, עבודות מבוימות, שימוש בקטעי ארכיון ואנימציה מסוגים שונים.

הקשר לעבר הקולקטיבי ומקומו בעיצוב הזהות בהווה עולה בחלק ניכר מן העבודות. בעבודותיו של וויליאם קנטרידג' נראות דמויות המתמודדות עם זיכרונות האפרטהייד בדרום אפריקה. ניכר כי גם המדכא וגם המדוכא לשעבר שבויים ללא מוצא בטראומות העבר ומתקשים לעבור אל מציאות חדשה. אנרי סאלה האלבני מאלץ את אמו להתעמת עם חלקים מעברה שהיא מעדיפה לשכוח. מבחינתו, נתינת פשר לעברה של אמו היא חלק מההתמודדות עם זהותו בהווה. עבודתו של האמן הפולני ארתור זמייבסקי, שצולמה בישראל, מפגישה חבורת קשישים עם ילדותם הרחוקה בפולין, ומעוררת את השאלה האם כל חלק בעברנו נשאר גם כחלק מזהותנו בהווה וכיצד בחירותינו מטשטשות ומשכיחות חלקים ממנה.

בניית הזהות קשורה בקשר הדוק גם למקום ולאופן שבו זהות אישית נקשרת לזהות לאומית. פיונה טאן עוסקת בקטעי ארכיון מתחילת המאה ה־20, שתיירים מערביים תיעדו בהם שבטים אפריקאים, אבוריג'ינים וברברים, ובמפגש הטעון בין צורות חיים כה שונות. סוון פולסון, נורווגי המתגורר בארצות הברית, וג'וּן נגויין־האטסושיבה, יפני שהתחנך בארצות הברית וחי בווייטנאם, בחרו לעסוק בעבודתם בארץ שבה בחרו לחיות, מנקודת מבטו של זר תושב המקום. בעבודתם הם מגלים כלפי מקום מחייתם משיכה ואהבה לצד ביקורת נוקבת. סיגלית לנדאו מעלה באמצעות חישוק התיל הפוצע את גופה אזכורים הן לסכסוך הישראלי־פלסטיני בהווה והן לעבר היהודי האירופי בימי השואה.

אוסף משפחת רובל, הנחשב לאחד האוספים החשובים והמעודכנים בעולם, כולל אלפי עבודות משנות ה־60 ועד ימינו. החל מ־1996 מוצג האוסף לציבור באופן שוטף באמצעות תערוכות מתחלפות המוצגות בחלל האוסף, המתפקד כמוזיאון לכל דבר. תערוכה זו היא פרי מדיניות השאלה, הדוגלת בחשיפת האוסף גם באמצעות תערוכות נודדות למוזיאונים, לגלריות אוניברסיטאיות ולמוסדות חינוכיים ברחבי העולם. הצגתה של תערוכה זו במוזיאון חיפה לאמנות מאפשרת לקהל הישראלי להיחשף לראשונה לאוסף חשוב זה. בהיותה תערוכה אשר מתמקדת בעיסוק בזהות, "זהויות למזכרת" מקבלת משמעות ייחודית ורלוונטית כאשר היא מוצגת בעיר חיפה, מקום שזהויות מגוונות ומורכבות מתקיימות בו כחלק מרקמת החיים.