אוצרת: אילנה טננבאום
האמן הרב־תחומי מוטי מזרחי מגלם ביצירתו את התמורות והנושאים המאפיינים את שנות השמונים. בעבודותיו הוא מחבר בין סמלים מיתיים, הלקוחים מן היהדות, הנצרות והמיתולוגיה הקלאסית, לבין חפצים יומיומיים. כתוצאה מכך מקבלים חפצי היומיום משמעות מיתית והעבודות נראות כפסלים פולחניים מתרבות בדיונית. בשנים אלה נעשה המרכיב הנרטיבי דומיננטי בעבודתו והוא נע בארבעה ערוצים מקבילים - הסיפור האישי, הלאומי, החברתי והערכי. מזרחי הוא אחד האמנים הראשונים שפעלו בישראל מתוך מודעות למקורותיהם המזרחיים. בשנים אלה החל מזרחי לעבוד בווידיאו וליצור מופעי ראווה חוצי גבולות כשגופו משמש אותו כזירה למופע הטרוגני ודחוס, שמביע סבל וכאב לצד הומור, אירוניה ואבסורד. מהלך זה הגיע לשיאו במיצג שנת היונה, שהוצג במסגרת אירועי "תל חי 80" - מופע פרובוקטיבי שהיתה בו התרסה כנגד מיתוס הגבורה של תל חי. גם העבודה שמחות 81, שהוצגה במוזיאון תל אביב במסגרת התערוכה "רוח אחרת"
(1981), הכילה סוגים שונים של מופעים, ביניהם תצוגת אופנה, הקרנה של יומני גבע משנות החמישים ושילוב סוגי מוזיקה שונים. בסוף שנות השמונים עבר מזרחי לפיסול פיגורטיבי, והמיצג החי נהפך למעין מיצג פיסולי תיאטרלי. הפסל אנג'לו אנג'לו (1986), המייצג תקופה זו, מתאר דמות אדם רץ כשגרזנים תקועים בגבו. הפסל מתייחס לדוד של מיכלאנג'לו ומקשר בין תכנים מיתיים עמוקים לבין גלגולם בתרבות ההמונים. לצידו מוצג גם הסרט ח"י דק' בירושלים מתוך האופרה העקדה (1984), שבו נראית העיר ירושלים כשהיא "טובעת" באקווריום.