העלייה החדה במחירי הברזל בשנים האחרונות הובילה לכך שלקטני גרוטאות המתכת היו למרכיב קבוע בנוף האורבני של תל אביב, כחלק בלתי נפרד מכלכלת הצללים הבלתי רשמית המתקיימת לצד המסחר העירוני. בהימצאם תמיד בתנועה, הם דוחפים עגלות סופרמרקט מלאות בחלקי מתכת, ההופכים להיות מעין אוספים לשעה. בצבירתם ובהתכלותם המהירה, מצבורים אלו מדמים תהליכי חיים של אוספים הנאגרים לאורך שנים רבות. אסף עברון משוטט ברחבי העיר כדי לאתר את העגלות הגדושות ולצלמן, הוא מכיר אישית את רוב לקטני המתכות ואת מסלוליהם הקבועים ומתאר את הפעולה שלו כסוג של "ציד" עירוני, המתחקה אחר מושא הצילום שיניב את הדימוי הנכון. באופן זה עברון יוצר הקבלה בין האמן לבין האספן, בעיקר בהתייחס לתהליכי המיון והבחירה האמנותית, הנובעים מתוך התשוקה לאובייקט, שעצם איתורו מספק עניין, ריגוש ותגמול חומרי.
בעבודותיו מנפה עברון את הרקע העירוני ומותיר על הנייר רק את הדימויים של עגלות הסופרמרקט, על תכולתן ועל הצל שהן מטילות, המדגיש את היותן נתונות בחלל. באופן זה העגלות נוצרות מחדש כאובייקטים פיסוליים מונומנטליים ובעלי קומפוזיציה
מוגדרת - אובייקטים שבדומה למבחני רורשך תמיד נראים "כמו משהו". עיקרון זה בא לידי ביטוי בשם התערוכה, "חבורה מופשטת" - נוסחה מתמטית המייצגת צורת התגבשות מסוימת של גבישים בתחום הקריסטלוגרפיה (המחקר המדעי של גבישים). בדומה לכך, גם בעבודותיו של עברון מגולמים רגעים שבהם מתגבשים בתצלומים מעין מבנים סדורים של משמעות בצבירים האקראיים והמשתנים תדיר של גרוטאות הברזל. מבני המשמעות הללו אינם סופיים, היות שהאחדוּת של האובייקטים הפיסוליים מתפרקת כאשר מבטו של הצופה מזהה כי הם מכילים חפצים יומיומיים שנאספו והונחו בעגלות באופן שרירותי. נוסף על כך, העגלות עצמן, המשמשות גם ככן לפסל וכתשתית לקונסטרוקציה שלו, מדגישות את ניידותו וארעיותו של ה"אוסף", המצוי בתנועה ובהשתנות מתמדת בדרך ליעדו.
בדומה לעבודותיו האחרות של עברון, סדרה זו מתאפיינת בקומפוזיציות מחושבות, וניכרת בה ההיקסמות מן המרקם ומהנוכחות החומרית של החפצים; ואולם, האסתטיזציה אינה מטרה בפני עצמה אלא משמשת נקודת מוצא לדיון רחב יותר ביחסי כוח ובפוליטיקה של המבט, במעמדו של הצילום בתולדות האמנות וביחסיו עם סוגי מדיום אחרים; בעבודות יש טשטוש בהבחנה בין צילום ופיסול וקריאה לחשיבה מחדש על המשמעות השגורה של שתי הקטגוריות ועל ההבדלים ביניהם. עברון יוצר התערבות אקטיבית באתרים יומיומיים ובחפצים הנוכחים תדיר בשדה המבט שלנו אך אינם זוכים לתשומת לב - מהלך שאינו רק מסיט את מבטנו, שהפך אדיש ואטום, אל סדר יום חברתי ועיסוק הישרדותי אלא מציע גם אפשרות לקשב חזותי שונה.