"מופשט משלהן"

דברי ימי האמנות הישראלית המופשטת רצופים שמות של אמנים גברים, שהיו דומיננטיים באגודות האמנים ובבתי הספר לאמנות. היו ביניהם גם מי שדאגו להדיר אמניות משורותיהם, אם בהצרת צעדיהן ואם בהתעלמות. עד היום, תצוגות של אמנות ההפשטה בישראל מתמקדות לרוב באותם אמנים גברים. באוסף מוזיאון חיפה לאמנות נגלה שיעור יוצא-דופן של עבודות אמנות מופשטת שיצרו נשים – עבודות יוצאות-דופן באיכותן האמנותית. ריכוז זה חב רבות למלאכת האיסוף של גבריאל תדמור, מנהלו של מוזיאון חיפה לאמנות בשנים 1989-1964, שהעשיר את האוסף בעבודותיהן ואף הקדיש להן תערוכות יחיד – לחנה לוי (1964), לאה ניקל (1966), פנינה חזן (1968), בתיה גרוסברד (1973) ועוד. אמניות אלה, שכלל לא עסקו בנושאים המוגדרים "נשיים" או במגדר, הביאו את מגמת ההפשטה בישראל לאחד משיאיה, ובתערוכה זו מוקדש לאמנותן חדר משלהן.