"בנות כלאיים, יצורים פלאיים"

תערוכה זו עוסקת בעולמה של בת־הכלאיים כדרך קיום אלטרנטיבית, המשקפת את הזהות הנזילה, הלא יציבה והמורכבת בשיח התרבותי העכשווי – כפי שמתארות הוגות פמיניסטיות בולטות כמו רוזי בריידוטי ודונה הארווי. בהקשר זה המושג "נוודוּת", שבו בריידוטי משתמשת, הוא שמה האחר של הנשיוּת, כמודל חיובי של תנועה ואי היקבעוּת – במובן של מסע מנטלי ולא גאוגרפי.

בתצלומים של בוריאנה רוסה מופיעה אישה מזרח־אירופאית בלבוש מערבי מוקפד על רקע בתים ישנים ומתפוררים, כתוצר כלאיים בין המשטר הקומוניסטי הישן לתרבות הקפיטליזם. יצירתה של אנה ים משקפת את הקיום הסובייקטיבי הנוודי, המגלם מצב תמידי של התהוות, כביטוי לעולמות התרבותיים שהיא נעה ביניהם לאחר שהגיעה לארץ מסברדלובסק בגיל שתים־עשרה. בתצלום דיוקן עצמי, בעת טיול משפחתי לים המלח, מרוח כתם אדום על פניה. זוהי שארית מהליפסטיק של אמה – זכר למורשת נשית המייצגת את העולם הרוסי.

גוף הרקדנית מגלם ערכים של דיוק והרמוניה. לרקדניות במיצב של מאירה גרוסינגר, הנראות כמעין יצורי כלאיים, אין חזוּת של רקדניות קלאסיות עם גוף אידיאלי אלא מראה מחוספס. הן עשויות נייר עיתון – חומר שנזרק לאחר שימוש – ונראות כנשים מבוגרות המאופרות בכבדות.

רועי ויקטוריה חפץ יצרה ברישומיה נשים טרנסג'נדריות מבוגרות, בתסרוקות מהודרות, עם עור מלא קפלים, קמטים ושוּמוֹת. הצגתן על גיליונות נייר חשופים מבליטה את הגוף המזדקן. החלק הכתמי, העמום, מעלה שאלות הנוגעות לגבולות הגוף. הדמויות הנשיות ממוקמות בזירה של עודפוּת, שבאה לידי ביטוי בגודלן העצום והלא אנושי בהיותן דמויות גדולות מהחיים.

לפי דונה האראווי, כולנו הפכנו למפלצות כלאיים אגדתיות, ל"סייבורגים" שהם שילוב של מכונות ואורגניזמים. אמן המדיה והמיצג האוסטרלי סטלארק מחבר את גופו לסייברספייס ומרחיב את היכולות האנושיות. הוא מרכיב משקפי וידיאו ואוזניות, וכך יכול לראות ב"עיניים" של מישהו בלונדון ולשמוע עם "אוזניו" של מישהו בניו יורק. שימוש באמצעי טכנולוגי מאפשר לו להניע את זרועו הימנית באופן בלתי רצוני. האירוע בוחן את החוויה של גוף עם פיזיולוגיה מפוצלת, הקשור לשלושה מקומות שונים. צלו של האמן, המוקרן על הקיר מאחור, יוצר כוריאוגרפיה של מחזה פנטום כימרי. לפי האראווי, הכימרה, מפלצת מהמיתולוגיה היוונית שהיא הכלאה בין אריה, עז ונחש, היא מטפורה לשילוב של טכנולוגיה וביולוגיה. המונח "כימריזם" מתאר, בין היתר, בעל חיים המורכב מתאים עם מטען גנטי שונה.

הטוטמים הכימריים בעבודותיו של אסף רהט הם יצורי כלאיים שנוצרו בטכניקה של ליפוף ושזירה של חוטים באמצעות הדבקתם בדבק. רהט משנה את מבנהו של עמוד הטוטם המסורתי. הוא יוצר טוטמים מעגליים ואופקיים, השואפים לתנועה ולשינוי מתמיד. בתוך כך נוצר בתוכם מתח בין התחברות של יצור אחד עם משנהו לבין התנתקות ביניהם.

מצב הכלאיים, הקיום ההיברידי, מייצג את היכולת לדבר בכמה שדות, מנעדים וקולות בעת ובעונה אחת. בת הכלאיים, המפלצת והאחר, כפי שמיוצגים בתערוכה, מממשים את הסובייקט הנוודי הדינמי. הם מתוארים בתור זירה פלאית, המאפשרת התבוננות חדשה על הגוף.