תערוכות

אנו חיים כיום בעידן של "מצב חירום", על פי הגדרתו של התיאורטיקן האיטלקי ג'ורג'ו אגמבן (Agamben). זהו מצב שבו הממשל טוען כי הגבלת החירות האישית חיונית לצורך שמירה על החירות הארצית. אין זה מצב של כאוס או אנרכיה, כיוון שהשעיית החוק מתרחשת בהקשר חוקי. ואכן, נראה כי כיום זוהי פרקטיקה מרכזית במשטרים דמוקרטיים. בדמוקרטיות המערביות התהוותה מגמה שלא להכריז על כך באופן רשמי.

תערוכה זו מתמקדת בתופעת הסלבריטאיות של ימינו, שבה ההקרבה של חיי הפרט היא אולטימטיבית והכול מגויס כדי לספק את הצמא להכרה, לסיבוב קצר ככל שיהיה בקרוסלת התהילה המסחררת.

בתערוכה זו אנו מזמינים אתכם להתבונן, לשחק, להתרגש, לדמיין, ליצור, להיזכר ולחשוב על מהותו של המשחק כחוויית יסוד אנושית שמצמיחה לנו כנפיים! מדי יום שבת המרכז לאמנויות פתוח למבקרים במחיר של 20 שקלים למבקר.

התערוכה רגע פרטי בציבור מתארת לכידת רגע אינטימי ואישי המסיר את ההגנות והמסכות של אנשים מול המצלמה. רגע פרטי זה במרחב יוצר תחושה שבין זרות לקרבה, בין המוכר לנסתר ובין האינטימי לציבורי.

נולדה בגרמניה ב־1953, חיה ויוצרת בישראל

תומס ישראל מתמקד ביצירת עבודות אינטראקטיביות, במיצבי וידיאו,
פרפורמנס ופיסול. גישתו הייחודית לאמנות דיגיטלית מושפעת מן הרקע
שלו בתיאטרון ועוסקת בגוף, בזמן ובבלתי מודע.

התערוכה מתמקדת ביצירות המתכתבות עם מוזיאוני שעווה המציגים דמויות היסטוריות ודמויות של ידוענים. מבקרים במוזיאוני שעווה יכולים להצטלם לצד דמות מפורסמת ו”לפגוש” את מושאי הערצתם הבלתי נגישים במושגי מקום וזמן.

מוטיב ההצצה, העובר כחוט שני ביצירות המוצגות בתערוכה, מביא את מה שאינו מיועד למבט, את הטרנסגרסיבי, אל החזית. תצלומים אלה שואפים לתעד את המקומות החשוכים של החיים המודרניים, כדוגמה מובהקת לתיאבון לזהות יסוד של אינטימיות דווקא בחברה המתעדת-כול.

היצירות בתערוכה משקפות את המודעות למבט שמצלמת המעקב בוראת בחברת הפיקוח החדשה ומדגישות את המפץ הגדול של משטר הראייה שתחתיו אנו מתקיימים ופועלים.

תיאורים מציצניים באמנות הופיעו כבר בציוריהם של אמני הרנסנס וממשיכיהם. התערוכה בוחנת את כוחה של האמנות להטריד את מנוחתנו, להכניס את חיינו לאי-שקט קטן (או גדול) ולהכריח אותנו לבחון מחדש את מוסריותנו.