תערוכות

במהלך השנה האחרונה תיעדה חן כהן בצילום את השגרה הרפואית שלה במרפאות ובמרכז הרפואי בני-ציון בחיפה. היא התמקדה במכשירים רפואיים שונים ובמפגשיה עם הצוות הרפואי - מפגשים שתכליתם טיפול בגוף, ועבורה הם מלאים רוך וחמלה ומרפאים את הנפש. היא לא תיעדה את הטיפולים מעמדה אובייקטיבית-לכאורה, או כזו שמדגישה את הקושי שבהיות מושא לבחינה רפואית, אלא הופיעה עבור המצלמה. היא הגיעה לבדיקות כשמאנית מרפאת, לבושה תמיד באותה שמלה שחורה ארוכה המעומתת כנגד החלל הלבן. המצלמה שהציבה במרפאה הפכה את המעמד לפעולה אמנותית שעוסקת ביופי ובאהבה.

התערוכה מציגה סקירה מקיפה של עבודות וידיאו מאת האמן אדריאן פאצי (אלבניה / איטליה), אחד המרכזיים והמשפיעים באמנים העכשוויים, וכוללת בכורה עולמית של שתי עבודותיו האחרונות מ-2021. אמנותו מתמקדת בבני אנוש החיים במסגרת קולקטיב, ובבחינה קרובה של קולותיהם, הבעות פניהם ומחוות גופם. דממה, הפוגות, טקסטים מקוטעים ונראטיבים פרומים הם המרכיבים העיקריים בעבודותיו. דרך מחקר אסתטי רגיש של מדיום הווידיאו, פאצי ממלא את חללי הרִיק הטקסטואליים והקוליים בדימויים, המסוככים על התהום שהמילים כושלות באיחויה.

התערוכה מוקדשת לדיוקנאות שציירה האמנית אנה לוקשבסקי במרוצת העשור האחרון. בחיבה עמוקה לנשים ואנשים יוצאי דופן, לוקשבסקי משוטטת בסביבת הסטודיו שלה בשכונת הדר בחיפה ו"צדה" ברחוב טיפוסים. כאשר היא נתקלת באדם מעניין, היא מזמינה אותו אליה לסטודיו, ושם, במהלך כמה מפגשים, בעודה משוחחת איתו ומאזינה לו, היא מציירת אינדיווידואל רב-רבדים. עבודתה היא ציור מהתבוננות במלוא מובן המלה, משום שהיא מתבוננת באנשים על כל המורכבויות שלהם: החזותיים, החברתיים והנפשיים.

התערוכה שמתמקדת בדיוקנאות מצולמים, מפגישה בין שני אמנים שמאה שנים מפרידות ביניהם – וולקן קזלטונץ' ואוגוסט זנדר. מושאי הדיוקנאות כולם מישירים מבט, אך אין מדובר במבטים רגעיים וחד-צדדיים אלא בפעולות התבוננות ארוכות בין הצלמים והמצולמים. המבט הוא אמצעי של דו-שיח בין שני סובייקטים, המכירים בסובייקטיביות של זולתם תוך התבוננות הדדית. באמצעים חזותיים דומים של צילום דמויות על רקע סביבתם הטבעית, כל אחד משני אמנים אלה דן במפגש בין הפרטי לציבורי ובסוגיות של חברה ומעמד.

ראובן ברמן קדים הוא אמן ייחודי במחוזותינו, שיצירתו מאחדת גופי ידע מתחומי המדע, התיאולוגיה והאמנות. מאז שנות ה-60 שִכְלֵל ברמן קדים באינטנסיביות את מבעי המופשט הגיאומטרי וחקר לעומק את מופעיה האפשריים של הצורה הגיאומטרית.
התערוכה מתמקדת בעיקר בעבודות שבהן חקר ברמן קדים את עיצוב המקדשים והאתרים הקדומים באגן הים התיכון. מתוכניות קרקע הטיפוסיות למבנים ואתרים ארכיאולוגיים נבחרים, הוא יצר אובייקטים צבעוניים, מעין דגמים תלת-ממדיים. השילוב בין צורה וצבע בעבודותיו יוצר הרמוניה ושלמות אסתטית, שמעוררת את המתבונן למדיטטיביות רוחנית.

יכולתה לגעת ברגש גולמי, וההבעתיות העזה ביצירתה, הפכו את אביבה אורי לדמות מיתית ורבת-השפעה בתולדות האמנות בישראל. בתערוכה מוצג מכלול רחב ואיכותי מעבודותיה של אורי, כולן מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. אמצעי ההבעה העיקריים של אורי היו הקו והנייר תחתיו, שביניהם עימתה במגוון רחב של טכניקות. לכל חומר ולכל קו צליל משלו – מרקם, עובי וגוון המיוחדים לו; ובכל עבודה של אורי מגוון של צלילים מובחנים, חריפים ולעתים דיסהרמוניים, שמהם יצרה בווירטואוזיות קומפוזיציות מלאות חיוּת ותנועה.

מוזיאון חיפה לאמנות, אחד המוזיאונים הראשונים שהוקמו בישראל, חוגג השנה יובל שבעים להיווסדו. המורשת החומרית של כל מוזיאון מתגלמת באוסף שלו, ביצירות שרכש ושנתרמו לו. היצירות השמורות באוסף הן שקובעות את הצופן הגנטי של המוזיאון, וכל יצירה חדשה המתקבלת במחסניו למשמורת מתלווה אל קודמותיה בעיצוב זהותו. תערוכה זו מבקשת לפענח את זהותו של מוזיאון חיפה לאמנות באמצעות בחינה של אוספיו, ועל יסוד זה שואלת לאן מוּעדות פניו בעתיד.

אנו חיים היום במפנה היסטורי של "משטר פוסט־אמת", שבו הסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי. מושגים חדשים מציינים כיום את עיוות האמת: "אמיתיוּת" (truthiness), "פייק ניוז" (fake news) ו"עובדות אלטרנטיביות" (alternative facts). המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון למציאות, בעולם שנשלט על ידי פוליטיקת פוסט-אמת, עומד במוקד עניינו של אשכול התערוכות הנוכחי. העבודות מדגישות כי האמת עצמה הפכה להיות רק אופציה אחת מבין שלל נקודות המבט בעידן האינטרנטי, שבו ההיררכיות מתרסקות. האמנים משתמשים באסטרטגיות של רמייה ובדיה – כגון שימוש בדמויות בדויות, מעשי קונדס והתערבות במציאות באמצעות התחזות. הם מבקשים להאיר את משבר האמון בתרבות התקשורת, בעיקר בעקבות השפעת האינטרנט.

השינויים הפוליטיים בעולם המערבי הביאו דמוקרטיות רבות ל "מצב חירום" תמידי, המוביל לשחיקת זכויותיהם של אזרחים ומוסדות. אשכול התערוכות החדש עוסק בתגובתם של אמנים לצמצום והגבלת החופש האזרחי, בארץ ובעולם. התערוכות השונות מתייחסות לנושאים חברתיים כמו הזכות להפגנה ולהגנה, זכויות הנשים, זכויות הקהילה הלהט"בית וזכויות הפליטים. אמנים רבים נוקטים באסטרטגיה של אקטיביזם אמנותי, ומעלים את השאלה האם בכוחה של האמנות העכשווית לתפקד כזירה של מחאה פוליטית. וזאת בניגוד לדעה הרווחת כי רוח המהפכה תמה וכל צורה של ביקורת עתידה לעבור צנזורה מסרסת.

אשכול התערוכות מציג אחת עשרה תערוכות חדשות מתוכן חמש תערוכות יחיד ושש תערוכות קבוצתיות. בתערוכות יציגו כשבעים אמנים ישראליים ובינלאומיים. האשכול עוסק בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם ומציצנות, מהנושאים הבוערים של המאה העשרים ואחת.