תערוכות

אנו חיים כיום בעידן של "מצב חירום", על פי הגדרתו של התיאורטיקן האיטלקי ג'ורג'ו אגמבן (Agamben). זהו מצב שבו הממשל טוען כי הגבלת החירות האישית חיונית לצורך שמירה על החירות הארצית. אין זה מצב של כאוס או אנרכיה, כיוון שהשעיית החוק מתרחשת בהקשר חוקי. ואכן, נראה כי כיום זוהי פרקטיקה מרכזית במשטרים דמוקרטיים. בדמוקרטיות המערביות התהוותה מגמה שלא להכריז על כך באופן רשמי.

עבודותיה האקספרסיביות של חן שיש מעוררות רגש, מחשבה ואף רצון ליצור פעולה. במילותיו של הסופר דורון בראונשטיין, יצירתה "גורמת לרצות לצאת ולעשות... קרי, אקטיביזם".

מריה מריה אחא-קוצ'ר מתמקדת ביצירתה במאבקן של נשים לשחרור ולשוויון. כל אחת מעבודותיה היא תוצר אמנותי בפני עצמו, אך גם כלי המשרת צורך חברתי ותורם לשינוי פוליטי, בדגש על המאבק הנשי. אחא-קוצ'ר רואה עצמה כאמנית פמיניסטית ומגדירה את תפקיד האמנות ככלי פוליטי רב-עוצמה.

בעבודותיו הרב-תחומיות גיל יפמן מבקש לאתגר הגדרות נורמטיביות של האחר והשונה ולבחון את הדרך שבה טראומות אישיות וקולקטיביות מתוות זהות מובנית.

אמן הגרפיטי ואמנות הרחוב, המוכר בשמו AME72, מצייר בהשראת אמנות הפופ, בצבעים עזים, בטכניקת הסטנסיל ובעבודת יד חופשית. המיצב שיצר כולל עשרה דימויים של שוטרים בגודל טבעי על לוחות עץ: מצד אחד שוטרים שמחים ומצד שני שוטרים כועסים. דימויי השוטרים מצוירים בדמותו האיקונית של איש הלגו, שהפכה למוטיב חוזר ביצירתו.

חיים דעואל לוסקיהשנה ה-21 למותו של חילמי שושא תערוכה זו עוסקת באירוע פוליטי ספציפי שאירע באינתיפאדה הראשונה, ומדגישה כיצד החזרה האינסופית של אסונות, הפחדות

התערוכה רגע פרטי בציבור מתארת לכידת רגע אינטימי ואישי המסיר את ההגנות והמסכות של אנשים מול המצלמה. רגע פרטי זה במרחב יוצר תחושה שבין זרות לקרבה, בין המוכר לנסתר ובין האינטימי לציבורי.

התערוכה מתמקדת ביצירות המתכתבות עם מוזיאוני שעווה המציגים דמויות היסטוריות ודמויות של ידוענים. מבקרים במוזיאוני שעווה יכולים להצטלם לצד דמות מפורסמת ו”לפגוש” את מושאי הערצתם הבלתי נגישים במושגי מקום וזמן.

אשכול התערוכות מציג אחת עשרה תערוכות חדשות מתוכן חמש תערוכות יחיד ושש תערוכות קבוצתיות. בתערוכות יציגו כשבעים אמנים ישראליים ובינלאומיים. האשכול עוסק בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם ומציצנות, מהנושאים הבוערים של המאה העשרים ואחת.

יצירתה של דבורה מורג מתאפיינת במתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק.