תערוכות

רחל אניו יוצרת דימוי חזותי חדש של זהות אשה אתיופית ופמיניסטית. היא גייסה לפרויקט 13 נשים בגילים שונים ממוצא אתיופי, ויחד הן חקרו את תרבותן באמצעות עבודה בטכניקת הקולאז'. על בסיס מאגר דימויים שהכינה אניו מתוך אלבומי משפחתה, יצרו המשתתפות קולאז'ים בהדרכת האמנית, שפירקה וחיברה את הקולאז'ים הללו לכלל קולאז'ים חדשים משלה.

חמושות בסרבלים לבנים, בחמלה ובתעוזה, מובילות לירון חנה אוחיון ועמית גביש מהלך אמנותי בין-תחומי ברחובות חיפה. צמד האמניות קיבצו שש נשים שעברו לאחרונה לחיפה לתהליך יצירה משותף, הכולל וידוי והצהרת זהות שמטרתם למתוח את הגבולות של מושגי המעורבות במרחב. שש עבודות הווידיאו מְעבּדות של שש פעולות של ריפוי נשי, שעיקרן התמודדות משותפת עם תשוקות ופחדים אישיים.

רוח צפונית נושבת באוסף מוזיאון חיפה לאמנות. מיקומו של המוזיאון בחיפה משתקף באוספו, שבו עבודות רבות של אמניות ואמנים מחיפה ומהצפון. בעבודות אלה באה לידי ביטוי זהותה הייחודית של העיר חיפה: כעיר נמל, צף ועולה בעבודות היחס למהגר ולפליט; כעיר פועלים, רבות מן העבודות עוסקות בשאלות מעמדיות; וכעיר השוכנת בטופוגרפיה ייחודית בין הים להר, העבודות מתעמקות ביחסי הארצי והרוחני. ממרכזו של האוסף בצפון, אצורה בו גם שיחה עם מרכזי האמנות בישראל, עם התרבות הערבית ועם האמנות המודרנית המערבית.

ביתנו, והחפצים השמורים בו, מספרים סיפורים: בארון המטבח סט כלים חסר, שכמה מצלחותיו נשברו במעבר דירה; בסלון ספה בלויה, שקיבלה את צורת הגוף מרוב שימוש; על הקיר מאחוריה תמונות של קרובים מחייכים - כמה מהם חיים, כמה כבר לא. בדרך כלל נמצאים בסביבת המגורים שלנו האנשים והדברים האהובים עלינו ביותר, ותיאור פְּנים הבית מציג את כל מה שאהוב עלינו ושאנחנו חרדים לשלומו. לתיאור פְּנים הבית מקום של כבוד בתולדות הציור, וז'אנרים כמו תפנים וטבע דומם שימשו אמנים לבחינת סוגיות של מעמד כלכלי וחברתי, השתייכות משפחתית וזיקה למקום. הנושא הסתמי לכאורה היה לא-פעם מצע אידיאלי להתנסות באופני הבעה ציוריים חדשים, מאחר שאינו דורש יותר מאינטימיות בין האמן, סביבתו והחפצים שבו.

קוֹלַאז' היא טכניקה חשובה באמנות, שמאפשרת לחבר בין עולמות שונים וליצור דברים שקיימים רק בדמיון. כדי ליצור קולאז', גוזרים דימויים ממקורות שונים, חותכים ומפרקים אותם, ומרכיבים את החלקים יחד באופן חדש ומפתיע. ככל שהחיתוכים והחיבורים מוזרים יותר, כך הדבר החדש שיוצרים מקורי יותר.

ג'ובאני בטיסטה פיראנזי פעל ברומא באמצע המאה ה-18 - תקופה שבה העיר משכה אליה משכילים מרחבי אירופה, שנפגשו על רקע תפאורה של מבנים מהוללים בני מאות שנים. בימיו של פיראנזי היתה רומא אחד המרכזים של תנועת ההשכלה והנאורוּת: יעד חובה למטיילי ה"גרנד-טור" - סיורים של בני אצולה להכרת בירות התרבות של אירופה - ומוקד של חקר התרבות הקלאסית עבור יוצרים ואנשי רוח. פיראנזי יצר ברומא תצריבים רבים המציגים את מראות העיר, שעשו לו שם ברחבי אירופה. אוסף מוזיאון חיפה לאמנות התברך במבחר נכבד מתצריבים אלה.

המקבץ המוצג בתערוכה, מתנתה הנדיבה של גב' לין שוסטרמן לאוסף המוזיאון, כולל בעיקר עבודות מן המחצית הראשונה של המאה ה-20, תקופת התהוותה של האמנות הישראלית. גוף יצירות זה מוסיף נדבך אמנותי והיסטורי משמעותי לאוסף הקיים, המתמקד ברובו באמנות ישראלית משנות ה-50 ואילך (וחלקו זמין לצפייה בתצוגת הקבע הסמוכה). הוא מעיד על התמורות שחלו באמנות המקומית לאורך השנים, ומצביע על סוגיות בתרבות הישראלית, הרלוונטיות גם בחלוף עשורים. אף שנוצרו במקומות שונים בארץ, מעל העבודות כולן זורחת השמש הישראלית העזה.

נטליה זורבובה מציירת בעיקר את פְּנים הבית שבו היא גרה, במוסקבה, בברלין, בבאר-שבע או ביפו. המבט בסביבת המגורים הוא אמצעי להסתגל אליה, וזורבובה מגלה את המקום דרך הציור; ליתר דיוק, מבעד לתיאור של פְּנים הבית, הציירת מגלה את הציור. תיאור פְּנים הבית - התפנים - מחבר בין הבית לסטודיו, בין החיים לעבודה. הציור נעשה במקום מוּכּר ואהוב, אך בו-בזמן מעמת את אתגרי החיים עם אתגרי הציור. כל רגע שמבלים בבית הוא זמן של למידת מעשה הציור תוך מיפוי המרחב, תוך התעמקות בַּצורות, בצבעים ובמרקמים שמרכיבים את סביבת החיים.

החדר שלי הוא המקום הכי שלי. אנחנו מחליטים מה לתלות בו על הקירות, שומרים בו את הדברים הכי חשובים לנו, ומסתגרים בו כשאנחנו רוצים להיות רק עם עצמנו.
אנחנו מזמינים אתכם להראות לנו איך נראה החדר שלכם, או חדר החלומות שלכם: ציירו את החדר על גבי גלויה, והקפידו לתאר את החפצים והפרטים שהופכים אותו למקום המיוחד שלכם, ששונה מכל החדרים האחרים.

התערוכה עוסקת במופעים השונים של הואדיות בכרמל, באופנים שבהם הם מעצבים גיאולוגיות ושכבות עירוניות, משפיעים על תשתיות, מגדירים גבולות תרבותיים ופסיכולוגיים, ומהווים בית גידול להתרחשויות טבעיות ואנושיות. אמנים ומעצבים, מקרוב ומרחוק, הוזמנו על-ידי המוזיאון כדי להגיב למגוון הסיטואציות שהוואדי יוצר, ולדמיין אקולוגיות חדשות של קיום משותף בין צמחים, בעלי חיים ובני אדם.