תערוכות

בתערוכה מוצגות שלוש עבודות של אמנים בינלאומיים, ההוגות במאפיינים האוניברסליים של פעולת הגוף המוחה, ולמולן - ארבע סדרות תצלומים מארבע מחאות משמעותיות מן ההיסטוריה של ישראל.

קצב הדופק וקצב הנשימה הם בין המדדים החיוניים שעל פיהם קובעים הרופאים אם אדם בריא, או חולה, או מת. המדדים החיוניים מושפעים במישרין ממצב הרגש: הם משתנים ברגעים של רוגע או התרגשות, פחד או התאהבות. בתערוכה זו מוצגים כמה מן התוצרים הממשיים של המדדים החיוניים הללו ביצירות אמנות מעשרים השנים האחרונות. קווים, אורות וצלילים נוצרים תוך התאמת המעשה האמנותי למקצב של פעימות הלב ושאיפה-נשיפה, הקובע את מבנה היצירה. התעמקות במקצב הזה - רגוע וסדיר, מהיר ותזזיתי או דומם לחלוטין - עשויה להוליך צלילה פנימה אל תוך התודעה. לחלופין, יש בה כדי להעלות אל התודעה את אלה שמדממים או את אלה שמנעו מהם אוויר לנשימה.

נרדין סרוג'י פותחת את החלונות ומכניסה סערה לחללי המוזיאון. הרוח חושפת שכבות היסטוריות של הבניין, שנחנך ב-1930 כבית ספר לבנות של הכנסייה האנגליקנית, היה פתוח לבנות כל הקהילות הדתיות בעיר, ושפת ההוראה בו היתה לרוב ערבית. בסדרת התערבויות בחלל, סרוג'י חופרת בעברו של המקום ומעלה הדים מתקופת המנדט הבריטי, בדמות מגדל כיסאות על סף קריסה, טקסטים בערבית וקולות צעדים בחדר המדרגות. העבר הצבעוני מבצבץ מתחת לרצפת הבטון האפורה ובין הבקיעים שנבעו בכני תצוגה מוזיאליים לבנים.

רוח היא משב אוויר שחשים בו, אך את האוויר עצמו אי-אפשר לראות. לכן משתמשים במלה "רוחני" לתיאור דבר ממשי שקשה לתפוס אותו בחושים. חז"ל מספרים שהכינור של דוד המלך היה תלוי מול החלון הצפוני בחדר השינה שלו, וכאשר רוח צפונית היתה מנשבת בו, הכינור היה מנגן מאליו. רוח צפונית יכולה להיות תנועת אוויר המגיעה מצפון - וגם כל הדברים המוחשיים והבלתי מוחשיים שהצפון מייצג.

במרוצת השנה האחרונה הגיע האמן יַארוֹ וַרגה מפראג לישראל שלוש פעמים, ביקורים שבמהלכם התחקה אחר גרמנים, שביקרו בעבר בחיפה, וניסה לאתר את עקבותיה של התרבות הגרמנית בעיר. עניין מיוחד עורר בו נוסע אחד, הסופר קרל מאי, שהגיע לעיר בשנת 1899.

עבודותיו של עודד הירש מתבססות על תסריטים מפורטים לסיטואציות אבסורדיות. הוא ממציא אתגרים ותקלות שיש לפתור, ומספק את התרחיש המלא לאופן הפתרון. לרוב הפתרון מופרך לא פחות מן האתגר, והעבודות מותירות תהייה לשם מה נחוצות פעולות אלה: מדוע צריך לחלץ טרקטור הקבור באדמה, ואז להניפו אל על ולהוליכו אל חלל המוזיאון?

דמיינו נסיעה ברכבת, החוצה נוף בתולי. אין בו לא מבנה, לא מפעל ואפילו לא כביש. כלום. רק גבעות וחול. מבעד לחלון הרכבת נדמה שזה מקום שיד אדם לא נגעה בו, אך זו כמובן אשליה: אילו היינו עומדים בתוך הנוף ומסתכלים לעבר הרכבת, היינו רואים שהנוף מצולק בפסי ברזל. הסביבה שלנו מעוצבת ברובה על ידי בני אדם, שמוסיפים לטבע יצירה משלהם, וכמעט אין מקום שהוא טבעי באמת. אבל אולי בני אדם וטבע יכולים לחיות יחד טוב יותר?
אתן.ם מוזמנות ומוזמנים לעצב את ההר בעצמכן.ם: לשתול בו עצים ולהציץ אל הסודות שהוא חושף מבעד לחלונות התלויים מעליו. הצטרפו לנסיעה בסביבת הנוף המעוצב כדי להתבונן בו מן הפְּנים החוצה ומן החוץ פנימה.

במהותה, אמנות ההדפס בוראת דימויים שבתשתיתם העֲברה: העֲברה ממשטח אחד לאחר. למעשה, אחת מפעולות היצירה הראשונות שילדים מתנסים בהן היא הדפס, כאשר הם טובלים את כפות ידיהם בצבע ומטביעים את סימניהן בנייר. עם השנים השתכללה אמנות ההדפס, ובתערוכה זו מוצג אוסף הדפסים המפגין את עושר האפשרויות הגלום בתחום.

נגה יודקוביק-עציוני יוצרת בפיסול וברישום. הסטודיו שלה מתפקד כמפעל, שבו היא עובדת במכונות של נגרוּת, מחרטות וכלי עבודה שונים, בחומרים כמו קרטון ביצוע, שעם וגומי - חומרים דלים שמשרים תחושה סגפנית. בפעולה עמלנית היא רוקחת, מפרקת ומרכיבה מהחומרים השונים אובייקטים שכמו נוצרו מעץ. האובייקטים הללו, הנראים כאילו נערמו זה על גבי זה באקראי, הם פרי תכנון מקדים מדוקדק, שבמהלכו בוחנת האמנית את יחסי הגומלין בין החלקים המפוסלים ובין הפסלים לחלל, בעבודה המשלבת פיסול ואדריכלות.

בתערוכה מוצגות בעיקר עבודות הדפס של אמנים גרמנים מראשית המאה ה-20, כולן מאוסף המוזיאון. שם התערוכה הוא כשמה של תנועת ה-Strum und Drang - זרם ספרותי גרמני מהמאה ה-18, שנתן ביטוי אינדיווידואליסטי לרגשות אנושיים עזים בהנחה שהרגש הגולמי, הסוער והבלתי צפוי הוא ששולט בנפש האדם, ולא ההיגיון השקול.